"זהו זה, ירדנו" - הפטיר משה פרנסיס יו"ר אגודת הכח מכבי רמת-גן, שש דקות לפני סיום "משחק המלחמה" של קבוצתו נגד הפועל פ"ת. פרנסיס לא ידע אמנם את המצב במשחקיהן של יתר קבוצות התחתית, אך ליבו ניבא לו, כי בשבת כשל אתמול אין הוא צפוי לבשורות מרנינות מן הזירות האחרות. נכון שהכח יזמה, זה מספר דקות, מתקפת-יאוש סוערת - אך הגנת פ"ת המתוגברת עמדה בפרץ.

ואמנם, כששרק השופט הבין-לאומי המצוין, אברהם קליין, לסיום, בלי שאף שער לא נכבש, 0-0 - היה נהיר לכדורגלני הכח כי הרומן המתחדש עם הליגה הלאומית יאלץ להיקטע פעם נוספת לאחר עונה אחת בלבד. ואילו יריביהם מפתח-תקווה, שותפיהם לעליה בעוגה שעברה, החלו בלי שהות מיותרת בפסטיבל השמחה הגורפת שלהם, בלי להזדקק לתוצאות יתר משחקי הלאומית. הם ישחקו גם בשנה הבאה בליגה הבכירה.

ולכשאישרו הטרנזיסטורים כי דרכיהן של שתי היריבות מאתמול לא יצטלבו בעונה הבאה, נראו על כר-הדשא ובשולי המגרש, שתי תמונות מנוגדות כל כד, שגם במאי בינוני היה מסוגל להפוך אותם לסרט להיט: אוהדים מלאי חדווה מאם-המושבות, הפורצים במהירות סילונית אל עבר אליליהם, חולצים בתרועות גיל את הפקקים מבקבוקי יין הנתזים שבידיהם.
ומן העבר השני קומץ מקורבי הכח, שגם קיר לבן נראה צבעוני יותר מהם, והדומים למי שנזקקים להזלפת מים על פניהם כדי שלא יתעלפו. מצד אחד - עמוס ברטר וחבריו הצוהלים נישאים על כפיים, ומן העבר השני - דני כהן שרוע על כר הדשא, ממרר בבכי תמרורים.
מקצת מכדורגלני פתח-תקווה ממלמלים "יש אלוהים, יש אלוהים" ואילו אלה של הכח מפטירים בזעם את דעתם לגבי אי כשירות משחקים רבים מדי בסיום העונה.

איתן בודניוק, כספורטאי למופת, ניגש ראשון לעבר דני כהן, ששיחק עמו בנבחדת הנוער של ישראל, ומנסה לנחמו. אך כהן דומה למי שאיבד עולמו בין רגע. ועוד קולטת העין את כוכב פתח-תקווה, דב רמלר, צנוע כהרגלו וממהר להימלט מהמולת חבריו ואוהדיו. ליד חדר ההלבשה הוא ניגש ללחוץ את ידיו של חלוץ הכח, אריה מזרחי. "סידרו לנו שבמשחק בינינו תהיה יורדת אחת" - שח "דוביק" לעבר מזרחי, עוטה התוגה.

גיורא שפיגל, שמתח שריר והוחלף לאחר 30 דקות של משחק, מדדה לעבר חדר ההלבשה, כשהוא נתמך בידי משה יחיאל, מוותיקי שחקני הכח, ודני כהן, מעולי הימים שלה. השלושה נראים כצועדים בטקס הלוויה... גם מוטי בכר הפתח-תקוואי, שככל הנראה שבר את רגלו 8 דקות מן הסיום, מובל על כפיים לחדר ההלבשה. אך למרות כאביו העזים - אפשר להבחין בשביעות רצון בעיני.

מיכאל קדוש מתראיין, ואומר כי הספורט וההגינות נחלו תבוסה במחזור האחרון בליגה הלאומית. ואילו שמעון שנהר, שקול ומאופק: "שחקני נדרשו לשחק נכון, ולא לתת להכח להגיע למצבי בעיטה - ובדרך כלל עמדו במשימה".
אין ספק כי לשמעון שנהר שמור חלק חשוב בהצלחה של פתח-תקוה. בשמונת המחזורים האחרונים היא נוצחה פעם אחת בלבד, בידי האלופה הטריה מכבי נתניה, וזכתה במספר נצחונות מפתיעים. גם להכח לא נכונו בדרך כלל אכזבות במחזורים האחרונים: זה תשעה משחקים לא נוצחה. קברניטיה סברו כל העת כי תיקו בכל משחק ישאיר את הקבוצה בלאומית.

אך כיום נהיר לכל, כי משהו השתבש באותם חישובים שערכו ה"סגולים". ולאחר המשחק של אתמול נמצאו לא מעטים, ביניהם שהיו מוכנים להישבע, כי רק תוצאות בלתי צפויות בשפע שהושגו במשחקי הקבוצות האחרות בתחתית במחזורים האחרונים - גרמו לירידתם.
אולם, לדעתי, היה בעוכרי הכח חוסר היכולת להבקיע שער באחד משלושת משחקיה האחרונים. אם היתה מצליחה פעם אחת במשימה זאת - היו קברניטיה מחייכים אמש, במקום לקונן. שעה ארוכה לפני פתיחת המשחק בחדרה נקל היה לחוש כי כאן תהיה הזירה העתידה לספק יורדת אחת לליגה הארצית. אוהדים משתי הקבוצות הרעישו עולמות, והשחקנים היו דרוכים כפלוגה היוצאת לקרב גורלי.

לא היה איפוא תימה בכך שעל כר הדשא הבלתי איכותי בחדרה התפתח מאבק שכולו עצבים, נוקשות והתרגשויות. שחקנים קיללו לא פעם זה את זה, בגין משגים פעוטי-ערך. העבירות בוצעו בתדירות גבוהה, ולמרבה המזל לא נעלמו בדרך כלל מעיניו הבוחנות של אברהם קליין. מדי פעם נשכב מי מהכדורגלנים כשפניו מתעוותים מכאבים - וידי העסיינים, שמואל רוזנצווייג מפתח תקוה וסלב קובלסקי מהכח, היו עמוסות עבודה לעייפה.

פתח תקוה שיחקה, החל מהדקה ה-15 לערך, עם שני חלוצים בלבד - דב רמלר ורונן הלל. ציון יוסף, שתופקד בתחילה בחוד, קיבל עד מהרה "הסבה" לעמדת הקישור. רמלר התגלה ככדורגלן היעיל והמסוכן ביותר במגרש, והוא גרם טרדות רבות להגנת הכח, ובמיוחד לשומרו האישי, חיים יחיאל. בעוכרי רונן הלל שביצע מספר פעולות נאות, היתה התרגשות גדולה, ולפחות בהזדמנות אחת הוא כשל בעטיה בנסיון להכריע את גורל המשחק.
מאפיין נוסף של הטאקטיקה ההגנתית של פתח תקוה היה היצמדותו של קשרה הבינלאומי, עמוס ברטר, ל"עושה המשחק" של הכח, דני כהן. יעקב קרקו היה למעשה בלם שלישי, וכמעט לא עבר את האמצע.

קשה היה לחניכיו של מיכאל קדוש לחולל גדולות מול הגנת פתח תקוה. יתכן שגם פציעתו של גיורא שפיגל, בדקה ה-30, היתה בעוכרי הכח. אמנם אפרים יעיש האנרגטי עשה מאמצים רבים לסייע להתקפה, אלא שהחלוצים לא היו מסוכנים די הצורך.
הדקות נוקפות במחצית השניה, וקדוש נראה משווע לשער יתרון של קבוצתו. כאשר אריה מזרחי יורד לעזור להגנה, זועק לעברו מאמנו: "עלה, מת יש לך לעשות כאן".

וכעבור דקות ספורות לא נזקק מאמן הכח לשלוח מבטים אל עבר ספסל קבוצתו, כדי להורות לרפי ג'רבי הצעיר להתחמם. אולי הוא, במקום אורי אברהם, יביא את הישועה.
ב-10 הדקות האחרונות תוקפים כדורגלני הכח בחמת זעם. דני כהן בועט במפתיע לאחר פריצה של אריה מזרחי - אך שאול נחום הודף לקרן. הכדור מוגבה, דוד שורוק נגח - וראש פתח-תקואי בלבן נוגח לחוץ. עוד נסיון, עוד נסיון - ושריקת הסיום.
פ"ת שוב תהיה ב"בלומפילד" בעונה הבאה. הכח תנדוד לבית שמש ולבית שאן.

הפועל פ"ת: שאול נחום; יעקב בוטבול, איתן בודניוק, מוטי בכר, צבי שיינפלד; יעקב קרקו, עמוס ברטר, בצלאל רוזנברגר, ציון יוסף; דב רמלר, רונן הילל.
הכח ר"ג: יעקב צרפתי; אפרים יעיש, שאול כהן, חיים יחיאל, מאיר מזל-טרים; דוד שורוק, אורי אברהם (רפי ג'רבי), דני כהן; משה יחיאל, גיורא שפיגל (סלומון), אריה מזרחי.