תדהמה והלם בימק"א. לא לזה ציפו אוהדי בית"ר י-ם. לא כך ראו את פני הדברים. חלוקת נקודות (2:2) עם הפועל פ"ת בצורה כה דרמטית, כה בלתי שגרתית, כה מפתיעה, לא זכורה מזה זמן רב. אוהדי י-ם שפשפו את עיניהם כבלתי מאמינים. כדורגלני המנורה מרטו שיערות ראשם כאחוזי תזזית, ומנגד פקעת שחקנים בלבן, מאושרת עד מאד.
אם ראויה קבוצה מסויימת למלוא המחמאות, הרי זו קבוצת הפועל פ"ת. שחקניהם חסרי היומרות ספגו צמד שערים כבר בפתיחה והיו מועמדים לתבוסה ניצחת, אך אחד-עשר השחקנים, מרביתם אלמונים, הוכיחו כי כדורגל משחקים 90 דקות, וכי בכדורגל לא "נעצרים", אלא ממשיכים הלאה והלאה, ומנסים להצליח אפילו תיאורטית – כשאין סיכויים.

דקות ספורות לפני הסיום היה הקהל של בית"ר י-ם מאוכזב: "רק 0:2", אמר מישהו בין קהל הצופים. חלפו מספר דקות ואותו אוהד כבר היה מיואש – לא 0:2, אלא 2:2. פ"ת עשתה זאת בצורה מרשימה מאד. יעקב קרקו בשער נפלא ודב רמלר בנגיחה יוצאת דופן והפועל פ"ת כבר לא בפיגור, הפועל פ"ת כבר שואפת לניצחון.

כאשר בעט אלי מיאלי בדקה השלישית את שער הבכורה כבר בפתיחה, ניבאו רבים בימק"א כי בית"ר י-ם תזכה לניצחון רב שערים. כשהוסיף אלי מיאלי שער נוסף קיבלה הרגשה זו משנה תוקף. בית"ר י-ם כבר היתה בטוחה. דני נוימן כבר היתל בשחקני היריב. כדורגלני פ"ת ראויים למלוא המחמאות על עמידתם. הם היו ראויים לשאגות העידוד להן זכו בסיום מאוהדי בית"ר י-ם.

ראינו אתמול בימק"א מחצית אחת (ראשונה), טובה מאד של בית"ר י-ם, ומחצית שנייה גרועה מאד – מחצית שאפשרה להפועל פ"ת ליטול את הרסן ולבצע את המשימה שנראתה לכאורה בלתי אפשרית במחצית הראשונה. בית"ר י-ם של המחצית הראשונה גילתה משחק משובח. דני נוימן היה בשיאו. אלי מיאלי שוב התגלה ככובש שערים אמיתי.
יגאל גרובר דחף את חבריו להתקפות והמערך העורפי גילה משחק בטוח, חסר שגיאות. במחצית השנייה, באותן חולצות ותחת אותו סמל – עשו אותם כדורגלנים את כל השגיאות האפשריות. ההגנה כבר היתה חסרת ביטחון. דני נוימן גילה נסיגה בולטת וכמוהו גם יגאל גרובר. אלי מיאלי לא בעט לשער. הפועל פ"ת נטלה את היוזמה לידיה. רמלר הפך מסוכן מאד. ההגנה מנעה משחקני בית"ר ליזום, כשמטרתם ברורה – להשוות את התוצאה. בתום 90 הדקות, הובהר, כי המטרה אכן הושגה.

הפתיחה היתה של בית"ר י-ם. חלפו שלוש דקות ואלי מיאלי ביצע מהלך נפלא. קלט כדור מדני נוימן, המשיך לכיוון רחבת ה-16, חלף בצורה מצוינת על פני יחיאל סאלם, ובימינו הכניע את שאול נחום לראשונה – 0:1. בית"ר י-ם המשיכה בלחצה והצליחה להגדיל את התוצאה: דני נוימן חלף בדקה ה-23 על פני עמוס ברטר ומרדכי בכר, מול שאול נחום השתהה מעט, ציפה למיאלי וכשאלי הגיח מסר לו נוימן את הכדור במדויק ומרגליו הדרך לרשת היתה קצרה – 0:2.

"אין כמו נוימן", שר הקהל ביציעים, אך יעקב בוטבול הצליח להכניע את מזרחי. רק שריקתו של השופט יצחק אורגד לנבדל פאסיבי קטעה את שמחת האורחים. הפועל פ"ת ספגה מהלומה נוספת. בני בלייברג, הטוב בשחקניה במחצית הראשונה, נפגע סמוך למחצית. בית"ר י-ם נראתה ברגעים אלה מועמדת ודאית לניצחון. דקה לפני סיום המחצית החליט נוימן כי זה הזמן לתעלולים. הוא עמד בודד מול שאול נחום, אך העדיף להשתעשע – דבר שבסיום המשחק עלה לקבוצתו ביוקר.

פתיחת המחצית השנייה עדיין לא רמזה על העתיד להתרחש. שער נוסף של אלי מיאלי נפסל בגין נבדל, ומאז אותה הפסילה, כבר לא נראתה בית"ר י-ם בשדה. שחקני אם המושבות נטלו את הרסן, אך לא היו מסוכנים דיים, עד אשר הדהים יעקב קרקו את הצופים בימק"א. קרקו, ששיחק עד הדקה ה-83 בה כבש את השער בצורה מסוכנת מאד, החליט לפתע לבעוט מ-20 מטר. כדורו חדר כאילו בין חיבורי הקורות – 1:2. שאגותיו של שמעון שנהר, המאמן הירושלמי, נבלעו בשריקות הבוז של הקהל. שנהר המשיך לגעור בכדורגלניו וכעבור דקה הסתבר שהיה בסיס לגערותיו.

עמוס ברטר הצעיר הגביה בדקה ה-84 כדור מדויק לעבר דב רמלר, שהתרומם גבוה מעל כולם ונגח לפינה השמאלית הגבוהה – 2:2. ימק"א געשה. הקהל שרק בוז לשחקניו, אך דבר לא השתנה ופ"ת סחטה נקודה.