86 דקות עברו על שתיים משלוש הבלתי-מנוצחות בליגה העילית – מכבי נתניה והפועל פ"ת – והתוצאה עדיין תיקו אפס. הקהל כבר החל נוהר לשערי היציאה. ואז? ארבע דקות לסיום, יצאה האלופה מנתניה ממעגל הבלתי מנוצחות, שעה שבלם הקבוצה – יעקב הירש, הבקיע את שערו הוא והעניק בכך 2 נקודות יקרות לפ"ת ובעקבותיהן – המקום השלישי בטבלה.

מאז ומתמיד כשלה נתניה באצטדיון הפועל פ"ת, במשחקיה מול קבוצת הפועל המקומית. כך היה בעונות האליפות של נתניה, כך היה בשאר משחקי הליגה ביניהן במגרש זה בעונות אחרות. המקסימום שחילצה נתניה במגרש רחב מימדים זה, בשנים האחרונות, היה תיקו.
לתיקו היתה נתניה קרובה מאד גם השבת – הגם שלמען האמת, תוצאה זו, אילו הושגה, היתה מקפחת את המלאבסים, שגילו עדיפות קלה על פני יריביהם לאורך כל המשחק ומבחינת המרץ וההתלהבות שהשקיעו עלו "בעלי הבית" על "יהלומי" נתניה.

"יהלומי" אמרנו – ולא דייקנו. ראיתי את האלופה מנתניה בשבוע שעבר, מול הפועל י-ם, והיא היטיבה לשחק (הגם שכמה מכוכביה הקבועים לא זהרו גם אז). השבת – לא היה שום דמיון לאותה נתניה. ממש, קבוצה אחרת: לא מסירות מתוחכמות, לא פריסה לאגפים, לא יציאה מהירה להתקפות. ואם כבר הזכרנו התקפות: כל המשחק כולו סיכנה נתניה את שער פ"ת שלוש-ארבע פעמים בלבד – והרי זו תעודת עניות לקבוצה בעלת ההתקפה המסוכנת ביותר בארץ והכוללת כדורגלנים כעודד מכנס, דוד לביא ושלמה שירזי המהיר.
השבת, גילו השלושה אוזלת רגל מוחלטת, אם כי האשמה אינה נופלת רק עליהם שכן חולית הקישור הנתנייתית נעלמה אי-שם בשטח בין רחבת ה-16 הנתנייתית וקו מחצית המגרש. מעבר לשם לא חרגו קשרי נתניה, שחסרו את יוסי יונה ו-ויקטור בוני הפצועים.

המנצחים, למען האמת, לא היטיבו לשחק אף הם. יתרונם הגדול על האלופים היה בהתלהבות וברצון המשחק שהשקיעו. הם היו ראשונים לכל כדור, יצאו מנצחים מכל תיקול – אך כדורגל טוב הם לא הפגינו. נכון, המלאבסים "שרצו" פרקי זמן ממושכים ליד ובתוך הרחבה הנתנייתית – אך שם לא ידעו מה לעשות עם עצמם.
לפ"ת חלוץ מהיר (רונן הילל) וחלוץ תחבולן (משה זיתון), אך שניים אלה מקלקלים כל מבצע טוב שלהם ע"י עודף כדרורים, שאולי עושים רושם על הקהל אך מסרבלים שלא לצורך את משחק קבוצתם.
דב רמלר, החלוץ השלישי, הוא כדורגלן טוב ורואה משחק – אך הוא משחק מדי מאחור ומגיע לעתים נדירות מדי למצבי בעיטה. הקישור המקומי היה טוב מזה שמנגד – אך חסר דיוק. כמעט כל פעולה שהחלה היטב – הסתיימה, לבסוף, במסירה שלומיאלית. המחצית הראשונה היתה גרועה.

פ"ת לחצה אומנם – אך לחץ זה התמסמס ליד הרחבה הנתנייתית. בכל המחצית הזו היו רק ארבעה אירועים מעניינים ליד שני השערים.
במחצית השנייה השתפרה מעט נתניה, ועמה – רמת המשחק. בדקה ה-50 פרץ בני לם, עבר שני שחקני יריב ומסר היטב לדוד לביא שבעט בעוצמה לידיו של נחום. בדקה ה-70 נגח רמלר לפינה הרחוקה ו-ויסוקר זינק היטב והדף. בדקה ה-80 בעט הילל מתוך מערבולת ליד שער נתניה, אך החמיץ.

"אם זה לא נכנס", מרט שערותיו לידי אוהד מלאבסי, "שום דבר כבר לא ייכנס!". אמר – וטעה, שכן ארבע דקות לפני הסיום הבקיעו המלאבסים את שער יריביהם – באדיבותו הרבה של יואב הירש (שדווקא היטיב לשחק עד אז). המהלך החל מדב רמלר, ששיגר לתוך רחבת נתניה מסירה ארוכה, כשהכתובת היא רונן הילל המהיר. זה פתח במיאוץ כשלידו יואב הירש האיטי ממנו. כדי להרחיק הסכנה שילח הירש רגל ארוכה בניסיון למסור לשוערו – אך הכדור הקשתי עבר גבוה מעל ויסוקר ונחת בשער – 0:1 לפ"ת. ואם כי היה זה שער עצמי, הרי שהניצחון שהעניק לבעלי הבית היה מוצדק.