אני בטוח שכולנו חווינו בוקר דומה. הגענו לעבודה, לצבא או לבית הספר ומישהו שיודע שהפועל הפסידו היישיר אליכם מבט ושאל בצחוק או בתמימות – "נו, מה יהיה"?. אני בחרתי לענות במבט חודר ובלי להתבייש לרגע: "אנחנו כאן".

עצם זה שאנשים חזרו לדבר על הפועל ולפנות אליכם בשאלות עליה, זה אומר הכל. הפועל פתח תקוה אמנם עוד לא חזרה לקדמת הבמה, אבל אחרי מפגן כוח ועוצמה כמו זה של אתמול, היא ממש בכניסה. אחרי שנים שבהן הרכנו ראש, חשנו מובכים וחסרי אונים, הגיעה העונה הזו שהחזירה לנו את הביטחון, הגאווה וזקיפות הקומה. לא בכדי כל כך הרבה מכם מרגישים כאילו הם עדיין ניצחו. ירדנו מובסים אך מספיק בוגרים כדי לעמוד ולשיר בגאווה, כי אנחנו זה הפועל פתח תקוה!

הערב הזה התחיל עוד שעות רבות לפני שריקת הפתיחה. חגיגה של מפגן כוח ענק בכחול, כשמאות אוהדים גודשים את רחבת האצטדיון כשלוש שעות לפני תחילתו של המשחק. כמו שאוהד אחר הסביר לי – "גם ככה לא הצלחתי לעבוד או לעשות כל דבר אחר כל היום מההתרגשות אז כבר באתי עכשיו". גם עשרות שחקני עבר הגיעו לצפות באימפריה שהתעוררה משנתה. מוטי קקון, בני קוזושווילי, אלי מחפוד, ניב טל, ניר לוין ואלון חזן הוותיקים וגם עומר ורד, גל בראל, איתי לוי, בר נאווי ועוד רבים שפספסתי. כל מי שיש לו זיקה למועדון פשוט רצה להיות שם בערב בזה.

אוהדים חיכו בתורים הארוכים החל מ-18:30, חצי שעה לפני פתיחת השערים ושעתיים לפני שריקת הפתיחה. לצופה מהצד לא היה ברור אם הפועל פתח תקוה מופיעה או להקת רוק מחו"ל. עברתי בין האוהדים שבתור הבלתי נגמר ופגשתי אוהדים שהגיעו אחרי 5, 10 ואפילו 30 שנים! כל אחד מספר סיפור מרגש משלו. כבר אז היה ברור שהניצחון הגדול כבר הגיע. ההפסד הצורב שלאחר מכן לא הצליח להאפיל על ההתרגשות הזו.

נכון, חצי מהבאים התאכזבו מהתוצאה ואולי לא יגיעו בקרוב שוב, אבל רבים אחרים יעידו שכן. חבר טוב שלי, שכלל לא עוקב אחרי כדורגל ישראלי, הגיע כבר למשחק שני העונה ודרש ממני בתוקף שאשיג לו כרטיס לשני המשחקים הבאים וגם מתכנן לרכוש מנוי בעונה הבאה. עד כדי כך הפועל ואתם מרגשים ומדבקים. הפועל פתח תקוה הייתה ועודנה ההצגה הכי טובה בעיר וכזו שחודרת הכי עמוק ללב של אלפי אוהדיה. יתרה מכך, חובבי כדורגל בכל הארץ מפרגנים ומשוועים לחזרתו של הקהל הכחול לליגת העל. זה כנראה לא יקרה השנה אבל לא ירחק היום שהפועל תצליח ותחזור למקום הטבעי לה בצמרת הכדורגל הישראלי.

תמיד הרגשתי שהמסע שלי עם הפועל לאורך השנים נותן לי המון כלים ומקומות להשוואה בחיים האישיים. בדיוק כמו עם הפועל, גם החיים שלנו לא מורכבים אך ורק מניצחונות והצלחות. הם מלאים בקשיים, אכזבות ומשברים. החוזקה שלנו היא באהבה ללא תנאים ובמסירות להפועל ממש כמו לבן משפחה. שום אכזבה או כישלון לא יגרמו לנו לאהוב אותה אפילו בגרם אחד פחות, וכפי ששום דבר שקרה לנו עד היום לא שבר אותנו – שום דבר שיקרה גם לא ישבור. כולכם הוכחתם זאת במשחק הזה בפעם האלף.

זהו חוסן, זו עוצמה וזה הכי יפה ומרשים שיש.

היום הזה גם הוכיח כמה נפיצה האהבה הזו שלנו לקבוצה. כל שצריך הוא שביב של סיכוי לעליית ליגה ואלפים קמים ברגע מתרדמת ארוכה. ככה זה עם הפועל, מספיק רק ניצוץ אחד קטן כדי להבעיר את האש הכחולה. עם כמויות של אהבה וטירוף, זה רק עניין של זמן עד שהמשימה תושלם בהצלחה. אנחנו אולי עדיין לא מפנימים את זה אבל המהפכה בעיצומה. מתלאות אין ספור ומתחתית הקרקעית עלינו תוך שנה כמעט הכי גבוה שאפשר. מ-500 ל-1,000, ל-2,000 ועד ליותר מ-6,000 כחולים ביציעים.

ממועדון מביש, שאפילו מתקשה לכבס את המדים בצורה נורמלית, למועדון מרשים, מסודר וכזה ששחקנים רוצים להגיע ולשחק בו אפילו בליגה א'. האכזבה החמוצה תתפוגג הפעם במהירות. רק לפני שנה לחיינו היו מלוחות מדמעות של אובדן וייאוש אחרי ירידת ליגה וכעת אנחנו מאוכזבים מפספוס עלייה – יחי ההבדל. אם זה מה שיכול לקרות בכמה חודשים, תחשבו מה יכול להיות פה בשנה הבאה.

בעוד רגע יחדשו למעלה מאלף חברי עמותה את חברותם בכחולה והמועדון יתחיל להכין את העונה הבאה. הפעם נוכל להתחיל בצורה בריאה וטובה ולבנות קבוצה טובה ומלוכדת עוד יותר.

אני לא רוצה להרבות במילים על המשחק עצמו שבו הכל הלך הפוך, כי הוא פחות חשוב בעיני כרגע. שער מוזר ומקרי בתוספת פציעה של עומר כץ שברו את שחקני הפועל והשער השני, די מקרי גם הוא, הוציא את כל הרוח שעוד נותרה במפרשים וחרץ את גורל המשחק. החילופים של טסלפפה לא הועילו הפעם. הפועל פשוט לא הגיעה למשחק והתבטלה מול האורחים. ועדיין, גם בפיגור 3:0 הקהל הכחול התעקש שלא להרכין ראשו ועודד עד לסיום את שחקני הפועל. כי הוא ידע להודות לקבוצה על שנה שלמה של רגעי אושר רבים וכאלו שלא יישכחו בקרוב.

בסיום המשחק היה קשה להבין מי מהקהלים חוגג ניצחון ואולי גם עליית ליגה ומי הפסיד וסיים את העונה. זה עוד אחד מרגעי הניצחון שלנו בערב הזה. זה הבית שלנו וזה הסיפור שלנו, כל השאר פשוט לא משנה. לחוש גאווה בקבוצה ובעצמנו זו פריבילגיה יקרה ונדירה עבור אוהדי הפועל פתח תקוה בשנים האחרונות. ושוב, זו בדיוק הסיבה שבגינה רבים מכם מרגישים כאילו הם עדיין ניצחו.

ומה עכשיו?
יש עוד שני משחקים לתום העונה הזו ואני מבטיח לכם שמאות רבות של אוהדים יגיעו גם לנס ציונה בשישי כדי לקבל עוד קצת מהקבוצה הזו לפני שמסתיימת העונה. את האהבה הזו אי אפשר לכבות ועם התחושות האלו נתחיל לבנות כבר מעכשיו את העונה הבאה.

ולכל מי שיפנה אליכם היום, מחר ובהמשך וישאל על הפועל – השיבו לו בביטחון ובגאווה: אנחנו כאן!


📌 לא סטטיסטיקה, אבל בכל זאת נפתח עם קצת פרופורציות - לפני תשעה חודשים עדיין היינו בגיהנום של ליגה א׳. עכשיו האכזבה שלנו היא הזדמנות שאבדה לעלות לליגת העל לעיני איצטדיון ביתי כמעט מלא.

📌 מה צריך לקרות כדי לעלות בכל זאת? שני ניצחונות על נס ציונה ואשדוד (ומול נס ציונה זו תהיה משימה קשה במיוחד), כשמקביל יש או תיקו והפסד של כפר קאסם, או שני הפסדים של בני ריינה, כאשר שתיהן מול קבוצות שסיימו את העונה. או בקצרה - לא הפעם.

📌 במשחק אתמול נכחו 7,430 צופים - מתוכם 6,014 אוהדי הפועל פתח תקוה. זה מספר האוהדים הגבוה ביותר שהגיעו מאז עונת 2014/15 מול הפועל עכו, בו נכחו כ-7,000 אוהדים (אבל אז זה היה עם כוכבית בצורת כניסה חופשית).

📌 זה היה המשחק ה-500 של הפועל פתח תקוה בליגה השנייה מאז קום המדינה (לעומת 1,667 משחקים בליגה הראשונה). יותר מחצי מהם - 255 - שוחקו בשבע העונות האחרונות.

📌 הפועל פתח תקוה ספגה שלושה שערים פעמיים העונה - ובשני המקרים זה היה 3:0 מול כפר קאסם. בשני ההפסדים גם נרשמה אותה תוצאת מחצית - 2:0.

📌 הפציעה והחילוף המוקדם של עומר כץ בדקה ה-15 היתה הכי מוקדמת של שחקן הפועל פתח תקוה מאז היגור וידאל שנפצע בעונה שעברה מול נוף הגליל, ולפניו מתן בלטסקה מול עירוני נשר ב-2017 (שניהם בדקה השישית). סך הכל היו כולל אתמול 22 מקרים בהיסטוריה של חילוף בהפועל פתח תקוה ברבע השעה הראשונה. העונה זו הפציעה השלישית של שחקן במחצית הראשונה, אחרי מוחמד באדיר מול אחי נצרת וירדן כהן מול ראשון לציון.

📌 הפעם זה בהחלט לא עזר לנו, אבל מאזן הפנדלים מול הפועל פתח תקוה העונה ממשיך להיות הזוי - מתוך חמישה פנדלים לחובת הקבוצה, ארבעה הוחמצו. זהו שיא של כל הזמנים במשותף עם עונת 1966/68 (4 החמצות מתוך 7), אבל שם זו היתה עונה כפולה של 60 משחקים. ביחד עם העונה שעברה, היריבות הבקיעו רק 2 מתוך 9 הפנדלים האחרונים נגדנו.

📌 ההפסד קטע רצף של 12 משחקי בית ללא הפסד, לראשונה מאז ה-2:0 מול רמת השרון חצי שנה. זהו הרצף הכי ארוך מאז תחילת שנות התשעים, כשהקבוצה לא הפסידה ב-26 משחקי בית רצופים בין 1990 ל-1992.

📌 גם אם נפסיד במשחק הבית האחרון מול אדומים אשדוד, 35 נקודות שצברה העונה הן מאזן הבית הכי טוב של הקבוצה מאז 2014 (35 נקודות) ו-2000 (39).