כנראה שזה באמת מה שמפריד בינם לקבוצה גדולה. אצל מכבי חיפה או הפועל תל-אביב זה לא יכול היה להגמר כך. אצלם זו היתה שחיטה, טבח. אבל זאת הפועל פתח-תקוה. מחצית ראשונה: טירוף. שניה? אז בכל אופן, נדבר על הראשונה.
החבר'ה של שייע פיינגנבוים נראו בחימום שלפני המשהק דווקא כמי שייצאו מההלם. בחימום, הפועל פ"ת חזרה הביתה בדיוק במצב של נתניה 0 נקודות, תוצאת ההפסד לבית"ר תל-אביב.

בחזרה לנוסחאות של גיורא וגרנט. אלה הבהירו לשחקניהם שהתפרסות נכונה, מלווה בעליית בזק מהגנה להתקפה והרבה בעיטות לשער - חייבים להניב פירות. אלון חזן התחיל להראות שהוא בחור ממושמע כבר בדקה ה-13: בעיטה אדירה שלו מ-20 מטר מצאה את שמעון לביא מתעופף לחיבורים והודף.
אלון המשיך גם בדקה ה-18, ה-23 וה-64 לבדוק את עירנותו של לביא. גם אלי מחפוד וניר לוין, שדאגו להעביר את כובד המשחק במהירות מהרחבה של ג'רבי לזו של לביא, הוכיחו זאת.

דוגמא ראשונה: דקה, 23, קירט מול שער ריק, בועט לחוץ. הפועל פ"ת טסים למעלה; גבע מרקוס, שמקבל. את הכדור, משאיר "קטנה" לניר לוין. זה בלי להסס הרבה ממשיך למני בסון, שדואג שרוזנברג יוציא את הפנקס וירשום: 0-1 לפ"ת.

שייע כבר חושב מה לעשות. משהו מסריח לו. אצל גבע מרקוס הכל דווקא בסדר. קרן של אלי מחפוד מוצאת את מרקוס נוגח מהאוויר פנימה. שער יפה. נותנים לשייע עוד 9 דקות לחפש תשובה. פוגל מגיח מול רשת חשופה, ובועט לחוץ. פ"ת רצים למטה. גבע מרקוס שוב מקבל את הכדור, פורץ מימין, עובר מגן. אלון חזן רץ במרכז. הכדור אליו. הטעייה קטנה, העברה גדולה - ובעיטה מצוינת פנימה ל-0-3.

הפועל פ"ת: ג'רבי; דוד לוי, בודניוק, אלון, לסרי; חזן (קלמנוביץ'), מחפוד, רחמים; לוין, מני בסון (אליה), מרכוס.
בית"ר נתניה: לביא; גניש, סאסי, סרוסי, גלם; קירט, שטולברג (סיבוני), חיים לוי (טוביינה), תשובה; פרץ, פוגל.