אותה הגברת, באוירה סוערת
שוב אנחנו בדרבי של אם-המושבות. כבכל משחק, נע גם כאן מחוג השעון לעבר הדקה ה-73, כשהתוצאה היא 0:1 למכבי.
ואז באה הדקה הגורלית, טופחת על פני המכבים המיודעים ומעמידה אותם מול מציאות אכזרית, כאילו רוצה לומר: את הפועל פ"ת אין לנצח בשום דרבי. פשוטו כמשמעו.
כך זה התחיל: רוזנטל המצוין נטל כדור במרכז המגרש ו"חתך" שמאלה ומסרו לעבר חברו חייק. האחרון, נמצא קרוב מאד לקו החיצון. לנו היושבים ביציעים המרוחקים, נדמה כי הנה חומק הכדור לחוץ. אבל חייק הדביקו לפני הקו, בעט בשמאלו שטוח וחד לכיוון קו החמש, שם צץ ציון שרעבי ובועט חזק ובטוח לרשת - 1:1.
במכבי מהומה. משה בכר ואהרונוב רצו לעבר הנדוורג, כשבדרך מופלים ארצה כמה "חללים" מהפועל, שרעבי הופך למתאגרף לשעת-חרום ובימינו שולח אגרוף מדויק לפניו של משה בכר המשתרע מעולף ארצה.
המכבים יודעים, כי אבדן נקודה בדרבי, פירושו של דבר המשך לחימה במצב מחמיר והולך, המקרב אותם יותר ויותר לתהום.
ואז הם יוצרים הזדמנות אחרונה. כולם עושים זאת כאילו כרתו ברית לשער נצחון בכל מחיר.
"פינייה" קינסטליך נוטל את הכדור מחבריו להגנה, מעבירו במהירות להיבש. האחרון (הפעם חלש ואיטי) שלא כהרגלו, מתעתע בשלושת מגיניו, חודר לרחבה, נמחץ ומופל, אך מצליח ברגע האחרון, ממש, לשלוח את הכדור לחברו בן-בסט.
הנדוורג אינו שורק לבעיטת 11 מ' ובצדק. בן-בסט נמצא ביתרון נפלא לגבי יריביו. הוא עומד ב"בדידות מזהירה" מול ויסוקר ודרושה אז רק דחיקה קלה של הכדור כדי להרים את הרשת ולאסוף הנקודות המיוחלות.
לרגע נפסקת נשימת הכל בשדה וביציעים. זו דממה שלפני שער, אשר יש בו כדי להקפיץ לבבות רבים בפתח-תקוה. ואז נשלחה רגלו האימתנית של חלוץ המכבי, שבעט בעוצמה... מעל הקורה. ככה זה. בן-בסט בבעיטתו זו נטל במו רגליו נקודה ממכבי פתח-תקוה.
זה כוחו של דרבי. הוא אוסף אל היציעים אוהדים מושבעים המתחלקים לשני מחנות עוינים, שואגים וחסרי-מנוחה משך 90 דקות. שני המחנות הללו נאספו אל מגרש מכבי דקות רבות לפני פתיחת המשחק. אולם איש מהם לא ידע, כי עד שתשמע שריקת הפתיחה יחלפו דקות צפיה רבות.
השעה 3.30. חדר ההלבשה של השופט ריק. עוד 5 דקות ויושבי יציעים חסרי סבלנות מוחאים כף לזרוז פתיחת המשחק.
משעוברות 15 דקות, נזכרים לפתע כי שופטי ירושלים הכריזו על שביתה ומשום-כך עלול הדרבי להתבטל.
איגוד השופטים חושב אחרת ובשעה 3.50 נפתחים השערים, כדי להקביל את פניהם של הנדוורג, אסא וכץ שהגיעו לפ"ת לאחר ששפטו במשחק מוקדם בבלומפילד.
"פריד עושה לי צרות" - נאנח השופט הנדוורג, דקה לפני שהוא מפעיל את משרוקיתו לפתיחת הדרבי המסקרן.
צרות או לא צרות, ההצגה בפתח-תקוה חייבת להתחיל. ואמנם מיד כשהיא נפתחת מתברר לנו, כי הפעם יהיה זה משחק חם ובלתי עדין כלל ועקר.
פתיחתו של הפועל רצחנית. כדור מוגבה לרחבה, סטלמך ובוך מתרוממים, אך הראשון, גבוה יותר, נוגח לכיוון השער - אהרונוב מציל. גיחה נוספת של הפועל, חיים בכר יורה כדור וקורת מכבי מזדעזעת.
איזו פתיחה!
"חברה, להלחם, להלחם - ככה נפסיד את המשחק!" זועק אוהד מכבי, כשהוא חוזה ביאוש בהתקפות התכופות של הפועל.
למכבי יש אזניים. הנה גם הוא תוקף את שער היריב. צובר קרן, ממנה נוצרת ערבוביה בלתי מנוצלת ליד יצחק ויסוקר.
ואז בא תורה של ה"חינגא". סטלמך דוהר עם הכדור, בועטו לעבר הרחבה וזוכה בשל כך לטיפול "מסור" מצד המכבי אהרונוב.
"אני? אני עשיתי משהו?" - שאל אהרונוב את השופט אשר חש להזהירו מפני פגיעות נוספות.
כנראה שאזהרותיו של הנדוורג נפלו על אוזן ריקה, שכן משך כל שלבי המחצית הראשונה בלט אהרונוב במשחק גס, חסר כל סממני כדורגל הוגן, אשר חיציו כוונו בעיקר כלפי נחום סטלמך (על לא עוול בכפו).
גם למשה בכר קשה לחלק נקודות הגינות רבות. משחקו היה נוקשה ביותר ותגובותיו, היה גם בהן, כדי לחרוג מהספורט לשמו.
הפועל נשען השבת על יכולת מצוינת של מספר שחקנים, כשהבולט ביניהם הוא רוזנטל. שחקן דינמי זה אינו יודע מנוחה מהי. בכל המגרש, בכל מקום, תמיד בזמן הנכון. שוב ושוב ידע לחלץ את קבוצתו ממצבים בלתי נעימים ושיגר מיד כדורי התקפה לחבריו החלוצים.
טובים היו עוד בהפועל, סעיד (גם הוא בכל המגרש, מהיר ומסוכן מאד) דרוקר וקפלן, שני שחקני הגנה עליהם אפשר לסמוך.
אט-אט משתחרר מכבי מהתקפות הפועל. הוא גם יוזם גיחות משלו, אם כי בכולן מתגלה נקודה אופיינית - היעדר רגל מסיימת.
אף-על-פי-כן מובקע במפתיע דווקא שער הפועל: קינסטליך נאבק עם רוזנטל במרכז השדה. רוזנצווייג מנצל התנגשות קלה זו, כדי ליטול את הכדור ולשלחו מיד לבן-נתנאל. קפלן מתערב, אך שוגה בבעיטתו וכדור זה נשלח לעברה השני של רחבת הפועל. כאן נמצא היבש. הוא בועט כדור גבוה ופשוט לעברו של ויסוקר אשר נראה גם קולט אותו בקלות. אבל לא. הכדור נשמט מידי שוער הפועל, ישר לרגלו של בן-נתנאל (אשר השבת התחרה עם חברו בן-בסט על התואר: החלוץ הגרוע ביותר במגרש), שבעט קלות לרשת החשופה.
איזו שמחה במכבי! הדקה ה-24 תמיד שער יתרון.
מכאן ואילך נפתח מרוץ אכזרי נגד מחוג השעון. אבל מכבי אינו מבזבז זמן. הוא ער לעובדה, כי במספר גיחות אפשר להכניע בשנית את ויסוקר ההססן. הפועל אינו מסכים לכך והתקפותיו גוברות והולכות.
חייק מקבל כדור מבכר, מגביהו מיד למרכז, שם מתרומם סטלמך ונוגח לקורה. חיים בכר ליד הכדור מחמיץ גם הוא ובפתח-תקוה אוחזים חזק חזק את הראש.
הפועל לוחץ נואשות. ריחו של שער המשווה מרחף באויר. מרכוס מחליף את קשטן, שלו תופס את עמדת המגן וחיים בכר משחק כרץ.
רוזנטל שולח את חייק שנוגח מימין לסטלמך, אשר ממשיך בנגיחה לעבר שער מכבי. בוך במקום - קולט.
בן-בסט נופל מהרגלים. זלצר, הפעם חלש מאד, ואילו הגנת מכבי שולחת כדורים לכל עבר - רק לא לעבר חלוציה הזקוקים להם כל-כך.
עוד דקה ועוד דקה - ואז מגיע מחוג השעון לדקה ה-73 ומכבי שולח יד ומוסר באי-חשק בולט נקודת ליגה לידיו של הפועל אשר, למען האמת, היה ראוי לכך אתמול בהחלט.
הרכבים וציונים:
מכבי פתח תקווה: חיים בוך 6, יוסף רוזנצוויג 6, קלונג'י 4, משה בכר 5, אליעזר אהרונוב 5, דני בגלייבטר 5, פנחס קינסטליך 4, זאב זלצר 4, שלמה בן-בסט 3, יהודה בן-נתנאל 4, שמעון היבש 5
הפועל פתח תקווה: יצחק ויסוקר 4, דרור קשטן 5 (אבשלום מרכוס 5), גיורא קפלן 5, שלום בלבול 5, יצחק דרוקר 5, שמואל רוזנטל 7, שאול חייק 4, נחום סטלמך 5, אברהם סעיד 6, חיים בכר 4, ציון שרעבי 4
שופט: שמואל הנדוורג צופים: 3,500 קרנות: 3:3
מפלאי הלאומית: משחק תוסס ללא כל מתח / רובי גל
אילו היה הדרבי הפתח-תקואי מתקיים בזמן אחר ובתנאים אחרים, הייתי מכנה אותו "הדרבי הגרוע ביותר בהיסטוריה של המפגשים בין הפועל למכבי פתח-תקוה", אך הדרבי התקיים בשבת, 5 מחזורים לפני הסיום, כאשר מצבה של קבוצת מכבי היה קרוב ליאוש; לכן, ניתוח המשחק יושפע בהכרח מעובדה מצערת זו.
דבר אחד ברור: מצבה הקשה של הקבוצה עירער את בטחון שחקניה והחדיר בהם עצבנות טבעית.
אובדן הבטחון גורם לכשלון בביצוע הדברים היסודיים בתורת הכדורגל, כגון מסירה ובעיטה ישרה לכוון שער היריב או תכנון התקפה ע"י 4-3 מהלכים וכו'.
עצבנות יתירה מוליכה למשחק נוקשה ולעתים גס של כמה שחקני הגנה, אשר בא לחפות על מגבלות טכניות מסויימות.
הרצון לא מספיק
מכל מקום, אפשר לקבוע בודאות: מקומה של קבוצת מכבי פתח-תקוה - לאור משחקה בשבת זו - מוצדק בהחלט. הגנה חדירה ומבולבלת, שני רצים צדדיים - עמודי התווך של הקבוצה - בכושר ירוד ושורת התקפה, שלא קיימת כלל: זהו המאזן הדל של הקבוצה.
נשאר רק הרצון העז של כל שחקן ושחקן, אשר אינו גורם מבוטל. לדעתי, רצון זה בגפו לא יספיק וחייב לבוא גם שיפור במשחקה של הקבוצה במחזורים הבאים והגורליים.
אם חולשת המכבים עוד מובנת במידה מסויימת, קשה למצוא תירוצים למשחקה הכושל של קבוצת הצמרת, הפועל פתח-תקוה. אם כי, היא עלתה על יריבתה לאין שעור, היא לא שיכנעה אותנו ביכולת מרשימה. אדרבא, לעתים היא הורידה את עצמה לרמת היריב, ועשתה זאת בהצלחה מלאה. העובדה שהיא הצטרכה לפעול וללחום כדי להשיג שוויון, מדברת בעד עצמה.
המשחק נפתח בעליונות בולטת של הפועל, אך עליונות זו התבטאה רק ב-2 קורות. מכבי עלה בהרכב מוזר במקצת - רוזנצויג, בעל שליטה טובה בכדור רק ברגל שמאל, שיחק כמגן ימני, קולנג'י, איטי ומסורבל - מגן שמאלי; שני בלמים מטאטאים - בכר ואהרונוב - שמרו לסירוגין על סטלמך. שמירה זאת אומנם היתה יעילה, אך היא הושגה לעתים לא בצורה ספורטיבית טהורה. היבש הוצב בתפקיד זר לו בכנף השמאלית. שני הפורצים, בן-בסט ובן-נתנאל, לא הצליחו לפרוץ אפילו פעם אחת.
ההספקה הסדירה של הכדורים נפגמה בגלל חולשתם של בגלייבטר ובעיקר זלצר. משחקו של הפועל היה גם הוא רצוף שגיאות. סעיד נסוג, בכר נסוג והשאירו את סטלמך לבד. ההגנה אומנם עצרה ושברה בקלות, אך הכדורים שהועברו לחלוצים חסרו את הכיוון והדיוק הדרושים. השמטת כדור של ויסוקר ושערו של בן-נתנאל הגבירו את העצבנות והמתיחות, אך לא שיפרו את רמת המשחק.
במחצית השניה עבר כובד המשחק יותר ויותר לרחבת מכבי ושערו של שרעבי החליש במידת מה את קיפוחה של קבוצתו.
מצטיינים מעטים היו בשתי הקבוצות גם יחד. רוזנטל וסעיד בהפועל, בוך ורוזנצויג במכבי. כל היתר היו מתחת לרמתם הממוצעת.
כל הכבוד לשופט הנדוורג ולקוונים אסא וכץ, אשר ניהלו שני משחקים קשים בזה אחר זה ובהצלחה מרובה. השופט הראשי הנדוורג גילה כושר גופני מעולה ולאחר 180 דקות נשאר רענן ובמצב רוח מרומם.
לקראת המשחק, מתוך חדשות הספורט:
מכבי פתח-תקוה מקווה: לא דרבי אחרון
"תיאבון מוגזם לנקודות עלול לעתים לקלקל את הקיבה!" - הבריק שמואל בן-דרור המאמן הנוכחי של מכבי פ"ת (ללא תשלום!) המוכן להסתפק גם מחר בתיקו, בדרבי הגומלין נגד הפועל.
קבוצת מכבי רכשה לעצמה לבטח מספר אוהדי-סתם, בעת האחרונה. הצורה בה עוברת הקבוצה את המחזורים האחרונים, ההבלגה הראוייה לשבח נוכח המצב הקשה בטבלה; וההתנהגות הנאה, שמוכיחים שחקניה יחסית למצבם, מדברת בשבחם שכן מכבי פ"ת מעולם לא שיחק בליגה נמוכה מהליגה הלאומית. ירידה עבורו פירושה מהלומה גדולה הרבה יותר מאשר לקבוצות שנתנסו כבר בירידות ועליות. ויש לרוח בריאה זו גם שילומים, שכן באוירה חיסטרית היתה ודאי הקבוצה תועה אי-שם בערפל ואילו "בראש פתוח" ועם מעט הגיון, ומה שחשוב, בלי פאניקה, מצליחה הקבוצה לגלות משחקים נמרצים ואף החמיצה ביום ד' ניצחון על הפועל תל-אביב.
עם זאת, אין ניכרת הסתערות על הדרבי הפתח-תקואי. הקבוצה עומדת להשקיע את כל כוחותיה והשחקנים ילחמו בכל עוזם, אולם ללא עצבנות ואיבוד חושים.
שמואל בן דרור משקיע לכל הדעות מאמץ ניכר. שיקוליו מן הקו הם שיקולים של בעל נסיון עשיר ובמישור המוראל, חולקו השבוע לשחקנים חבילות שי על ידי נשיא המועדון, מר דוד מרכוס. אלה הם חבילות שיגרתיות, לפסח, אולם השנה יש להן משמעות כפולה...
זאב זלצר שחקן מפתח של הקבוצה הוא ציר חשוב במכונה הפתח תקואית, ובתקוותיה. דווקא הוא פצוע באחרונה ומשקיע מאמץ ומכאובים כדי לא להיעדר.
"הוא היה מסוגל להכריע את המשחק עם הפועל ת"א אילו היה מצוי בכושר" - אמר אחד מעסקני הקבוצה. זלצר עצמו חש עתה בטוב אם כי אינו בריא לחלוטין. "חבל שלא הצלחנו יותר" - הוא אומר - "אולם גם נקודה היא אויר לנשימה".
מאמן הפועל פתח-תקוה אדמונד שמילוביץ מרוצה גם הוא. הוא חזה במשחק השבוע של מכבי פתח-תקוה והעיר: "הם שיחקו פתוח ויפה. הלוואי וישחקו כך נגדנו".
כוונתו של שמילוביץ היא שהוא רוצה להיפתר מהנגע שפשה ביריבות קבוצתו, נגע המשחק הסגור, המקשה על החלוצים לפתח משחק עומק ואגפים, מכער את המשחק, כולו וגורם אכזבה כללית, פרט לאלה שרוצים בכח נקודה.
להרכב הפועל יחזור מחר ציון שרעבי, אחרי היעדרות בגלל פציעה. לעומת זאת לא ישחק בדרבי בועז קופמן שנפגע ברגלו בעת אימון. אבשלום מרכוס עשוי להיכלל בהתקפה ואת השוער יקבעו כנראה על ידי מטבע.
הרכבו של מכבי לא ישתנה מאז יום ד' פרט להתלבטות בקשר לבן-נתנאל, אשר שניים, י. זלצר והרמוש, מצויים ליד שמו בסוגריים. הצלחתו היחסית של רוזנצוויג כמגן שמאלי תשאיר אותו גם מחר בעמדה חשובה זו, אם כי הוא מתקשה לשחק היטב ברגלו הימנית. מכל מקום, מהירותו, גמישותו וקור רוחו, מוסיפים להגנת מכבי כח חדש וחשוב, אם כי על חשבון ההתקפה, שרוזנצוויג ניגן בה כינור ראשון.
מכבי פתח תקווה: חיים בוך, קלונג'י, יוסף רוזנצוויג, אליעזר אהרונוב, משה בכר, דני בגלייבטר, פנחס קינסטליך, זאב זלצר, יהודה בן-נתנאל (יצחק זלצר, הרמוש), שלמה בן-בסט, שמעון היבש.
הפועל פתח תקווה: יצחק ויסוקר (מיקי שינפלד), יצחק דרוקר, גיורא קפלן, חיים בכר, דוד רוטקוביץ', שמואל רוזנטל, שאול חייק, נחום סטלמך, ציון שרעבי, אבשלום מרכוס, אבשלום רצאבי (אברהם סעיד).














