נצחון משכנע של האלוף על מחזיק הגביע
הפועל פתח-תקוה - הפועל ת"א 0:2 (0:0)
הפועל ת"א עשה אתמול שני דברים רעים לעצמו ולכדורגל הישראלי. כמחזיק הגביע, הוא נוצח בצורה שלא הותירה מקום לספק מי משתי הקבוצות טובה יותר. דבר שני - משחקו הכושל מול האלופים, הותיר את הפתח-תקואים יחידים בראש הטבלה, בהפרש ניכר מכל היתר. 6 נקודות היתרון שיש כרגע לפ"ת, עשויים להפחית את ההתעניינות הכללית בכל הקשור לצמרת, להבא.
רק 10 ימים חלפו מאז גמר הגביע המרתק ברמת-גן, אשר בו זכה הפועל ת"א. נראה כי למעלה מרבבת צופים ציפתה בדריכות למחזור ה-12 של המשחקים, כדי לחזות שוב בקרב, שהבטיח להיות "גדול". רבים אף הימרו על הפועל ת"א, הם סברו כי הפועל פ"ת נמצא במשבר, ועוד סברות מסברות שונות היו לפני המשחק.
אולם כל זאת - עד למשחק עצמו. הפועל פ"ת דמה אתמול למכונת רוטאציה ענקית. ככל שגלגלי המכונה עבדו יותר ויותר, כן התחמם המנוע. והתוצרת היתה טובה יותר, מהירה יותר. ובכל זאת לא היה זה משחק "גדול". למרות הנצחון המשכנע, לא עמד המשחק על רמה גבוהה.
אם היה אתמול להפועל ת"א סיכוי כלשהו, היה זה במחצית הראשונה. תוך 4 דקות (27, 29, 31), החמיץ טיש שלוש הזדמנויות טובות מאד לכיבוש שערו של ויסוקר, אך את המחצית הראשונה אפשר לסכם כך: הפועל פ"ת היה טוב יותר (מבחינה טכנית) ואילו הפועל ת"א היה מסוכן יותר.
התמונה נשתנתה לחלוטין במחצית השניה. הפועל פ"ת החל לגלות יותר ויותר סימני חיים ושליטתו במגרש היתה ברורה ביותר. אם במחצית הראשונה לא בלט נחום סטלמך, הרי שבמחצית השניה עשה הוא את מרבית העבודה מהעורף. הפועל פ"ת נקט אתמול בהתקפה בשיטת שני חלוצים פורצים, והללו העמידו לעתים רבות וקרובות את אמציה לבקוביץ, בלם התל-אביבים, במצבים בלתי נוחים. למעשה נקט הפועל פ"ת במשחק זה באותה שיטה, בה שיחק הפועל ת"א בגמר הגביע. אך נראה כי הפועל ת"א התקשה בביצוע משימה זו פעם נוספת, ואילו הפתח-תקואים מצאו אותה כיעילה מול לבקוביץ, שהיה האדם היחיד בעורף, לפני ה"גבול האחרון" - חודורוב.
הפתח-תקואים הופיעו למשחק בלי שני הקיצונים שלהם, נהרי ואבשלום רצבי. באם מילא מזרחי את תפקידו פחות או יותר במסירות, הרי אי אפשר לומר את הדבר על רדלר, ששיחק הפעם כקיצוני שמאלי, ואשר את מקומו בהגנה תפס הצעיר נומה. רדלר הוכיח כי הוא מגן טוב יותר מאשר חלוץ וכי הוא מגן טוב יותר מאשר נומה, שהנו עדיין חסר נסיון.
השחקן הטוב ביותר בהגנה הפתח-תקואית, היה הפעם המגן הימני ראובן יפת. הוא כיסה בהצלחה גדולה את המהיר והמסוכן שבחלוצי הפועל ת"א, בורסוק, ועשה אתמול "עבודה" נקיה ויפה שזכתה להערכה מצד הקהל. "כנור שני" בשורה העורפית של פ"ת היה משה חלדי, כרץ ימני. באם אמנם יתאמתו השמועות כי מחר בערב יעלה חלדי למטוס שיביאו לאוסטרליה, הרי שהפועל פ"ת יאבד רץ מוכשר, הטוב ביותר שהיה לו אי פעם. באם היה צריך משחק זה להיות משחק הפרידה של חלדי בארץ, הרי שהוא נפרד בצורה גאה ממגרשי הכדורגל שלנו.
בהתקפה ראינו את בועז קופמן כחלוץ מרכזי, ושמענו כי עצם אחת בכתפו נקועה. אם אמנם כך הוא הדבר, הרי שקופמן הקריב הרבה אתמול למען קבוצתו. סטלמך שיחק כאמור רע, במחצית הראשונה, ואילו במחצית השניה, תיקן את עצמו והשתפר עד לבלי היכר. זכריה רצבי היה החלוץ הדינאמי ביותר, והוא, יחד עם קופמן, יצרו ראש חץ מסוכן מאד לגבי ההגנה התל-אביבית.
הפועל תל-אביב של אתמול, דמה לעצמו מלפני מספר חדשים. רק לפני 10 ימים ראינו קבוצה זו נותנת הכל במשחק כדורגל, והנה אתמול נעלם גורם זה. פרט לחודורוב במחצית הראשונה וללבקוביץ, גם הוא במחצית הראשונה, לא הצליח איש להצדיק את עצמו. שורת הרצים, שהוותה את הגורם לנצחון במשחק גמר הגביע, קיבלה לפתע "שיתוק" וחדלה כלל מפעולה. שני המגינים היו גרועים הפעם, אם כי ש. כהן היה קצת פחות גרוע מחברו, סגל. רוזנבוים בהתקפה היה חוור ביותר, ואילו טיש, משלא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו, חדל מלשמש גורם במגרש. יצחק מנחם, היה גם אתמול החלוץ הטוב ביותר של הפועל תל-אביב, אך חלוץ בודד אינו מספיק כדי להנחיל הפסד להפועל פתח-תקוה.
השופט ורנר, שחזר השבוע מחו"ל, ניהל את המשחק כמעט לבד, כי שני שופטי הקו שלו הטעוהו מספר פעמים. כן נראה לנו כי השער הראשון של סטלמך, הובקע ממצב "נבדל".
ויסוקר הגיש זר פרחים לדני גולדשטיין, אך פרט לרגע חגיגי זה, לא היתה המחצית הראשונה חגיגית כלל וכלל. רק שלוש התקפות מסוכנות של טיש יכלו להביא לידי שנוי בתוצאה המאופסת של מחצית זו.
בתוספת הפרחים, הגיש הפועל פתח-תקוה להפועל תל-אביב גם שני שערים. השער הראשון הובקע בדקה ה-56. רצבי, שניצב ב"נבדל" מצד שמאל, קבל את הכדור, ולא עזרה תנועת ידו של חודורוב, שסימן לשופט הקו על מצב זה. הוא כידרר במהירות מצד שמאל, קופמן נראה מחליק על הכדור, שהגיע לרגלי סטלמך, וזה, בבעיטה שטוחה וחזקה, מ-10 מטרים, כבש את השער.
עתה החל להתגלות היתרון הגדול של הפועל פתח-תקוה. ידי חודורוב היו עמוסות עבודה ודני גולדשטיין הרחיק כדור מקו השער. מצד שני הקפיצה את הקהל פגיעה בבורסוק, בתוך הרחבה, אך השופט ורנר פסק רק בעיטה בלתי ישירה, שלא נוצלה. בדקה ה-69 החמיץ רצבי שער בטוח, שעה שניצב מטרים ספורים מחודורוב, אך בעט חלש החוצה.
בדקה ה-77 הובקע השער השני. חלדי שלח כדור מצוין לבועז קופמן, וזה ניצל במהירות "הפוגה" רגעית בהגנת תל-אביב ושלח את הכדור לרשת בפעם השניה במשחק זה.
הרכבים וציונים:
הפועל פתח תקווה: יעקב ויסוקר 6, ראובן יפת 7, שלמה נומה 4, ג'רי חלדי 8, שבתאי זילברשטיין 7, יהודה רביוב 7, אמנון מזרחי 6, נחום סטלמך 8, בועז קופמן 6, זכריה רצאבי 7, אריה רדלר 5
הפועל תל אביב: יעקב חודורוב 5, זאב סגל 4, שמואל כהן 4, דניאל גולדשטיין 4, אמציה לבקוביץ 6, דוד בליס 4, יצחק מנחם 6, אורי קויאטק 3, גדעון טיש 5, רחביה רוזנבוים 5, משה בורסוק 4
איצטדיון: תל-אביב שופט: אהרון וורנר שופטי קו: תבור ושמשי צופים: 12,000 קרנות: 2:3 להפועל תל-אביב
סקירה לאומית / יזהר ברנר
לאחר הימים הקודרים שעברו על שחקני ואוהדי הפועל פתח-תקוה מאז הפסדם להפועל תל-אביב במשחק הגביע, מובנת היטב היתה שמחתם על נצחון-הנקם שלהם במשחק-המפתח של העונה בליגה, אשר היה בבחינת גמר אחר לגמרי ואולי חשוב לא פחות.
כי נצחון הפועל פ"ת על הפועל ת"א במשחק הפתיחה של הסיבוב השני בליגה הלאומית "גמר" את המאבק לאליפות והותיר בידי אלופי השנתיים האחרונות שש נקודות יתרון, אשר קשה להאמין כי מישהו מסוגל עוד ליטול אותן מהם במלואן. מבחינה זאת, עשו שחקני הפועל פ"ת העולזים, בצדק, "עוול משווע" לכדורגל הישראלי, אשר הורגל בשנים האחרונות למאבק אליפות עד לדקות הסיום של השבת האחרונה.
ארבע הקבוצות הדולקות אחרי הפועל פ"ת, בריחוק של שש נקודות יצטרכו עתה לנהל מאבק על המיקום ביניהן ולהיזהר רק משלוש הקבוצות הבאות אחריהן, אשר הפער בינם לביניהן הוא כדי נקודות בודדות.
אבל זהו רק מאבק משני, אשר חשיבותו היא בעלת ערך פרסטיז'י דק, משום שעיקר המערכה בליגה הוא השגת אליפות המדינה ולהישארות במסגרת סיכוי כזה גם לעונה הבאה.
בתחתית לא חל גם השבוע כל חדש, אם-כי היא הצטמצמה מחמש - לארבע קבוצות, כי הפועל ירושלים, שהשיג ארבע נקודות רצופות, הצטרף לקבוצות מרכז הטבלה בריחוק של ארבע נקודות(!) מקבוצת מכבי נתניה, אשר שקעה לכן עמוק יותר לעבר התחתית. למעשה, תעמוד במרכז ההתעניינות של הליגה הלאומית בעתיד הקרוב הבעיה: האם יצליח בית"ר לצמצם את הפער של שלוש או ארבע הנקודות המפרידות בינו לבין המקדימות אותו?
"מפגש הפסגה" לא התעלה
אבל נחזור למפגש-הצמרת בין הפועל פ"ת והפועל ת"א, אשר משך 45 דקותיו הראשונות לא התעלה ברמתו ושמר על מתח מסוים עקב חוסר ההכרעה בו ומשך 45 דקות המחצית השניה לא הותיר ספק לגבי המנצח בו.
אכן, היתה זו מבחינות מסוימות חזרה על גמר הגביע בשינוי יסודי וקיצוני לגבי הופעת שתי הקבוצות בו. הפועל פ"ת, שנראה כשרוי במשבר לאחר אבדן הגביע ואשר הופיע בהרכב לקוי (ללא שני קיצוניו הקבועים, נהרי וא. רצבי) הוכיח הפעם דוקא התאוששות מוראלית גבוהה שהתבטאה בעיקר במחצית השניה, בה השיג את נצחונו הצודק. ודוקא קבוצת הפועל ת"א, אשר באופן טבעי היתה חייבת להיות המאוששת מבין השתים, נראתה בדקות רבות של המשחק "גרוגי" לחלוטין.
החולשה הגדולה של הפועל ת"א, בהגנה כבהתקפה, היא אשר איפשרה לקבוצת הפועל פ"ת ליטול בהדרגה את רסן המשחק במלואו ולנהל משחק-כחפצה עד להשגת ההכרעה המלאה. גיבורי הנצחון הגדול של הפועל ת"א מגמר הגביע היו הפעם עקב-אכילס של הקבוצה - ומנגד היו נרפי משחק-הגמר מפ"ת הטובים בקבוצתם בהתמודדות החוזרת בליגה.
במיוחד אמור הדבר לגבי רצי שתי הקבוצות: דני גולדשטיין ובליס התל-אביבים, שהניעו את משחק קבוצתם בגמר-הגביע המפורסם, הועמדו בצל על-ידי חלדי ורביוב, אשר היו מגורמי נצחון קבוצתם הפעם. מבחינות רבות התאמתה לנגד עינינו ההנחה התאורטית כי בשעה ששני הרצים משחקים טוב - קשה מאד לקבוצתם להפסיד. ומשום שקשה לרצי שתי הקבוצות, הנאבקים זה מול זה על השליטה במרכז השדה, להצטיין במשחק אחד - ברור שהדבר מהווה גורם מכריע לכאן או לכאן.
כבר במחצית הראשונה הורגש יתרון-מה של הפתח-תקואים בשדה, אך נוכח סיכון יתר של שערם על-ידי גיחות מהירות של חלוצי ת"א ובעיטותיו המסוכנות של טיש, עדיין לא הסתמנה כל הכרעה. העדיפות של פ"ת הגיעה לידי ביטויה המלא בשעה שה"מרובע" הפתח-תקואי כולו - שני הרצים ושני המקשרים - הגיע לשיאו ולא הותיר לשחקני הפועל ת"א כל משטח ריק לתימרונים כלשהם. בדקות אלה נתגלתה קבוצת הפועל ת"א בכל חולשתה, שהקיפה הפעם את כל שחקני הקבוצה, החל מחודורוב ולבקוביץ המנוסים וכלה באחרון הצעירים הטירונים. המגינים היו חדירים מול קיצוני מילואים בלתי מנוסים וחסרי הכנה מספקת; הרצים היו מבולבלים לחלוטין, שיחקו בקו-רוחב דפנסיבי שווה ולא הועילו להגנה כשם שלא הצליחו להתנועע ביעילות כדי לסייע להתקפה אשר היתה מנותקת ומפוצלת לחלוטין. בין החלוצים בלט לאורך כל 90 הדקות רק הקיצוני הימני מנחם, אשר מגלה התקדמות, בעיקר באשר אמור בהתרכזות עצמית והסתגלות לתכנון קבוצתי, בעוד שטיש ורוזנבוים, שהורגשו בדקות רבות במחצית הראשונה - נעלמו כאילו לא היו במגרש, לאחר ההפסקה. חלש ביותר היה הפעם אורי קויאטק, אשר משחקו הופך מסורבל יותר ויותר. כמו-כן מיטשטשת דמותו של בורסוק כקיצוני מסוכן בכל הופעה נוספת שלו, נוכח מגבלותיו ומשחקו השיגרתי. במידה וקיצוני מהיר זה ימשיך לסמוך רק על ה"ספרינט" המצוין שלו, כשלעצמו, יהיה גורלו כשל שחקני כנף מהירים אחרים - אשר יצאו מהמסלול הראשי באותה מהירות בה הגיעו אליו...
הפועל פ"ת למד היטב מלקח התבוסה בגביע והמאמן והשחקנים תיקנו את מרבית המשגים שגרמו אז להפסדם. המשגה הקשה שהתבטא בהצבתו של סטלמך כחלוץ פורץ שנכשל בגמר הגביע לחלוטין, תוקן הפעם בצורה הטובה ביותר. ואמנם, שוב נתגלה סטלמך במחצית השניה במלוא שיאו כמתכנן התקפות מצויין ומעמדה אחורית היטיב לנהל את משחק קבוצתו כשם שהוא עושה זאת בנבחרת הלאומית. בשיתוף פעולה הדוק עם חלדי יצר סטלמך מצבי הבקעה מצויינים עבור חבריו. אין-ספק כי אילולא שיחק קופמן משך כל 90 הדקות עם כתף פצועה, היה הדבר עשוי להשתקף ביתר שאת בתוצאה הסופית.
עם-זאת, נראה לי כי השער הראשון שכבש סטלמך עצמו, ניתן לביצוע, רק משום מישגה של השופט ורנר ועוזרו (שמשי) שלא השגיחו בעמדת נבדל ברורה של זכריה רצבי, לפני שהלה שלח למרכז את כדור-המיפנה במשחק.
בדרך כלל לקה שיפוטו של ורנר במשגים, אשר רובם היו תוצאה של טירונות שופטי-הקו ומקצתם שלו עצמו. במיוחד שגה לדעתי בשני מקרים בהם היה הכרח לפסוק על בעיטות-11 מ', אחת לכל צד, על עבירות שלא היה מנוס מהן. לראשונה, בשעה שהוכשל בורסוק ברחבת ה-16 והחלטתו על בעיטה בלתי-ישירה(?) לא תאמה במקרה זה את החוקה. לאחר-מכן - התעלם מהכשלה מכוונת של סגל לגבי רצבי עמוק ברחבה, אשר לא זכתה לתגובה כלל.
משגים חמורים אלה לא עוררו תשומת-לב רבה וקולנית יותר רק משום שהמשחק איבד את ענינו לאחר ההפסקה משום שליטתה הבלעדית של קבוצת הפועל פ"ת בשדה, עליונות שנטעה בטחון רב בנצחונה והחזירה לקבוצה, בצדק, את ה"מניות" הרבות שאיבדה בשבועות האחרונים.
לשבחים מיוחדים בין כדורגלני הקבוצה המנצחת ראויים הפעם שחקני ההגנה שלה, אשר הביקורת לרוב חייבת לקטול אותם נוכח חולשתם. ייתכן, כי במידה רבה גרמה לכך חולשת היריב, אך עם-זאת בלט לעין משחקם הנבון והנקי-ממשגים של המגן יפת, הבלם זילברשטין והרץ רביוב, הדפנסיבי שבין שני הרצים. השוער ויסוקר לא נדרש לפעילות רבה, אך עשה את שלו כל אימת שנדרש לעשות זאת. חלש מכל היתר היה המגן הצעיר נומה, ונראה כי יהיה עליו להשתפשף עוד לא מעט כדי לשריין לעצמו מקום בין האלופים. רדלר, הגם שלא הצטיין לאחרונה, מתאים יותר לתפקיד מגן מאשר קיצוני ועובדה זאת אישר מנגד קיצוני טבעי כאמנון מזרחי, אשר היטיב למלא תפקיד כנף זה באגף הימני (בעיקר במחצית השניה), אם-כי לא שותף תקופה ארוכה בהרכב קבוצתו.












