במשך 90 הדקות הראשונות של המשחק, הכל נראה סטנדרטי. מכבי נתניה עלתה ליתרון משער של גיא צרפתי שהקשית ממרחק של כ-40 מטרים מעל רפי כהן, אבי יחיאל הורחק לקראת הסיום והפועל לא הצליחה להשוות ונראתה בדרך להפסד מספר 13 ב-20 משחקים ולשקיעה מחודשת בקרקעית הטבלה.
ואז, בניגוד לכל הסיכויים ומבלי כל אזהרה מוקדמת, הגיעו שלוש הדקות של זמן הפציעות, דקות שאותן אף אוהד שנכח באיצטדיון לא יוכל לשכוח.

הפועל יצאה להתקפה כמעט אחרונה, ובסופו של המהלך, לאחר מספר נסיונות הרחקה, בעט מנור חסן לעבר שער נתניה. אורי אוזן גלש לעבר הכדור, שפגע בכתפו והתגלגל משם סמוך לידו. השופט איתן תבריזי קיבל החלטה מפוקפקת אך משמחת – הוא הצביע לעבר הנקודה הלבנה, ושלף את הכרטיס האדום לעברו של אוזן.
מחאות הנתנייתים לא הועילו, ומנור חסן שלח את הפנדל חזק ושטוח לצד ימין של השער. 1:1 בדקה ה-91. חסן לא בזבז את הזמן בחגיגות אלא מיהר להוציא את הכדור מן הרשת ולרוץ לעבר מרכז המגרש על מנת לזרז את חידוש המשחק.

עד היום קשה להאמין, אבל הצעד הזה הוכיח את עצמו מעל ומעבר. נתניה חידשה את המשחק, הפועל מיהרה להשתלט על הכדור ויצאה להתקפה נוספת. לאחר הגבהה לעבר הרחבה והשמטה של השוער מרטין פשקו, נבעט הכדור בחצי גובה ע"י שלומי והיה בדרך הבטוחה פנימה, ואז אדריאן דן-גמאן שלח יד כדי להציל אותו מקו השער.
הפעם ההחלטה על פנדל וכרטיס אדום היתה מוצדקת באופן ברור לחלוטין, והאוהדים, שעדיין לא נרגעו מחגיגות השוויון, היו באקסטזה מוחלטת. גם שלומי אדרי התקשה לרסן את התלהבותו ומיהר להדביק נשיקה ללחיו של תבריזי, מהלך שקשה להצדיק בכל הזדמנות אחרת אך מובן לחלוטין במקרה הספציפי הזה.

כל מה שנותר על מנת להשלים את החגיגה היה לבעוט את הפנדל פנימה, והמשימה הוטלה שוב על מנור חסן. לא קל לעמוד בלחץ כזה, של בעיטת שני פנדלים בזה אחר זה בתוך זמן הפציעות, אבל חסן גילה קור רוח מעורר הערכה ובעט פנימה את הכדור, בדיוק לאותה נקודה בה בעט בפנדל הראשון.
ביציעים נצפו אוהדים שלא קמו מהכיסא כבר עשרים שנה מבצעים סלטות באוויר. 1:2 מדהים, והפועל עושה צעד נוסף לעבר ההיחלצות מן התחתית.