לא רק הנוסטאלגיה הזרימה אתמול אנשים רבים לאיצטדיון בפ"ת. אמת, חוסנה הפיזי והמוראלי של הפועל פ"ת, שהעניקו לה מוניטין וגם נקודות, הגבירו את ההתעניינות במשחקה עם המובילה הלאומית. אבל לנוכח כמה תמיהות ומתיחת ביקורת מפי יושבי היציע המרכזי על משחקה האפור של הפועל ת"א, במחצית הראשונה, המאופקת והמאופסת - כגון: "איך קבוצה כזאת רצה לאליפות" - יש להניח שרבים באו לעימות המרכזי גם כדי לתהות על המצליחנית של הליגה הלאומית.

אבל אין בלבי ספק, כי כאשר פרצה המחצית השניה והדקות התעוררו מתרדמתן ושטפו, כבר נתפזרו הספקות לגבי יכולתה של הפועל ת"א. ומי שעוד התחפרו בעמדותיהם, יכלו להשתכנע על ידי שני שערי הנצחון שכבש מוריס ז'אנו, אשר שיקפו נאמנה את מה שקרה במחצית הזאת אחת המחציות הטובות של ת"א העונה. ואם זה הספיק כדי לפצח יריבה ביתית כמו פ"ת ו"לדגדג" את השער השלישי - המובילה יכולה להתגאות בנצחון הזה

את ההפתעה הראשונה סיפקה פ"ת. במשך דקות רבות לאחר שריקת הפתיחה היא היתה מבולבלת, לא משכה בחוטי המשחק, לא יזמה ורק חשבה איך לבלום את התל-אביבים ולהתגבר על הקישור הנוקשה והדומיננטי שלהם. ההבדל הניכר בין מערכי הקישור, הוא שמסביר את התוצאה. לת"א הוא משמש בולדוזר במרוצה אל התואר ולעומת זאת מקשה מאד על נסיקת, פ"ת להישגים יותר מבינוניים.

על אף שגם ת"א איכזבה עד להפסקה, בעיקר בגלל הרפיון בכתר שלה (הקשרים), לא הצליחה פ"ת למסד את משחקה. המסירות לא היו מסירות, ההגנה התבלבלה ברחבתה כתוצאה מהלחץ הפיזי ומהעמידה הטובה של ת"א, ואילו לוין והלל כמעט לא הדאיגו את הגנת ת"א הטובה והניידת עד לדקה ה-35 שבה סוכן ממשית לראשונה שערו של אלטר, ואחר כך בא לחץ קצר ומרתק של פ"ת.
עד אז - ובמחצית השעה האחרונה - לוין הסוחף והלל התחבולן המבולבל נסגרו אישית ואיזורית עוד לפני הרחבה. רק חזן עוד שמר מעט על גחלת הניווט. אבל זה מעט מדי.

יותר נמרץ, החלטי בתיקולים ובתנועה היה הקישור התל-אביבי. חריצותו ושאפתנותו עלו לו בפתיחה בשני צהובים (זאנה וסיני). המערך הזה חרץ את גורל המשחק לא רק בזכות ההבקעות (ז'אנו) אלא גם בגלל השבירה הטאקטית של היריב ואחר-כך המעבר למיתקפות שוטפות ויפות, לא מעט בזכות דילול הגנת פ"ת אחרי השער הראשון. 5 דקות לאחר ההפסקה יכול היה בן-שאנן לתת גוון אחר למשחק ממטרים ספורים, ולבדו מול אלטר, בעט מעל השער.
אפשר שכאן, בלי אזהרה מוקדמת, בא המיפנה המפתיע. או אולי שאבה ת"א עידוד מהידיעות על כשלון יריבותיה בצמרת.

עובדה היא: בדקה ה-60 כבר 0-1. עבירה על סיני. עונשין. עמר לסיני בימין המגרש, משם למרכז הרחבה, הכדור ניתז מהרחבה ומורים ז'אנו התנפל עליו והחדירו בחוזקה אל הפינה השמאלית. זה היה מורים שמאמנו דוד שוייצר הזהירו בהפסקה שאם לא יעשה את תפקידו כהלכה יוחלף... אבל איך אפשר להוציא שחקן אחרי שער כזה, אחרי תפנית גדולה במשחקו ואחרי שערו השני (דקה 69) שקדם לו תרגיל מהיר: צרוף מהיר של שבתאי וגילי הכשיר את הקרקע למוריס. הוא קלט את הכדור, פרץ קצרות לרחבה ובעט פנימה.

עכשיו, מי עוד יזכור כיצד שיחק מוריס לפני ההפסקה. הוא, גיבור המשחק, עשה את שלו ועוד יותר מכך...
על כל פנים יותר מגילי לנדאו, בדקה ה-75: הוא קלט כדור בשטח של קבוצתו, כל שחקני פ"ת היו מאחורי גבו. גילי רץ ורץ, ג'רבי יצא לקדם את הסכנה, גילי סטה ימינה, איבד את הזווית ובעט החוצה. אבל לת"א זה כבר לא הזיז, אחרי שניפצה בקור רוח את אשליות פ"ת.

הפועל פ"ת: רוני ג'רבי; ציון יוסף, איתן בודניוק, ניר אלון, עופר נהרי (מני בסון, 64); גיל סבו, חיים בן-שאנן, נעם קייסי, אלון חזן (אלי מחפוד, 77); ניר לוין, רונן הלל
הפועל ת"א: אריה אלטר; יהודה עמר, יעקב אקהויז, יוסי זאנה (אלי יאני), אילן שוקרון; גל הרשליקוביץ, אלי כהן, מוריס ז'אנו, משה סיני, גילי לנדאו, שבתאי לוי