הימים שלפני המשחק נגד עירוני טבריה היו מורטי עצבים ומטלטלים. הסאגה סביב שיתופו של ג'ימי אלכסיס העבירה את הזמן למרבית האוהדים ודאגה לתת למשחק הרגשה מותחת ועצבנית, קצת כמו לפני הדרבי. למזלנו, בעוד שאנחנו היינו עסוקים בניר רשף התובע ובמריבות עם בעלי טבריה בפייסבוק, עופר טסלפפה ושחקניו התכוננו למשחק ותו לא. הגעתי לאצטדיון למעלה משעתיים לפני השריקה ונדהמתי שוב לגלות שאוהדים מתקבצים ליד היציע המזרחי וכבר רוצים להיכנס. רגע לפני פתיחת השערים, כשעה וקצת לפני המשחק, עמדו מאות אוהדים ושרו את שירי העידוד עד כניסתם ליציע.

אט-אט החלו היציעים המזרחי ויציעי 4-5 המערביים להתמלא. התמונות והסרטונים הרבים שעלו במהלך ולאחר המשחק יכולים להעביר, רק קצת, את האווירה הרותחת שהייתה (ולא רק בגלל השמש הקופחת). כשלוש שעות לפני תחילת המשחק הסתיימה מכירת הכרטיסים ליציע המזרחי וכשעה לפני גם ליציע המערבי. מאות אוהדים שהגיעו היו צריכים לרוץ חזרה ולצפות בטלוויזיה בביתם. ככה זה כשאתם מגיעים למופע הכי טוב בעיר – להפועל פתח תקוה יש יותר ביקוש מהיצע כרטיסים.

עופר טסלפפה היה צריך להסתדר במשחק העונה ללא ג'ימי אלכסיס ועידן שמש (שאמנם היה על הספסל). אגב, פסטיבל ג'ימי נוהל מצוין על ידי הפועל. בהתחלה הנהלת הפועל עוד ניסתה לדחות את העונש, אך כשראתה שמתחיל מחול שדים, הורידה פרופיל והחזירה את הפוקוס למשחק – היא למעשה אמרה שיש לה אמונה בכל שחקן שיעלה ושהפועל פתח תקוה לא תלויה כולה בשחקן אחד. אופק פישלר, שלא הירבה לשחק העונה, פתח כבלם לצד מתן גושה ומתן פלג והיה נפלא (תשאלו את סזאר). דרור ניר ואופק אושר שיחקו באגפים, כשמוחמד באדיר ורם לוי החזיקו את האמצע. עידן ורד ניהל את המשחק באמצע, כשלצידו רועי זיקרי ורז שטיין.

בניגוד למנהגי, אני לא חושב שיש טעם לספר על מהלכי המשחק. אחרי הכל, אף אחד מכם לא העז להחמיץ אותו אם בצפייה מהיציע או מהטלוויזיה. רז שטיין כבש פנדל בכל שלושת המפגשים מול טבריה והעלה את מאזנו ל-12 שערים העונה. השער השני של הפועל הגיע אחרי בישול פנומנלי של מתן גושה לרועי זיקרי. האחרון, השתלט ועם הרבה קור רוח השכיב שחקן יריב אחד ומצא את הרשת. שער מספר 7 העונה ו-22 סה"כ במדי הפועל. את הדובדבן כבש, מי אם לא, עוז פרץ בתוספת הזמן אחרי בישול יפה של בר נאווי. גם עבור פרץ זהו שער מספר 7 (כולם אגב כשנכנס כמחליף) וגם לו 22 שערים בהפועל. יש אינספור מחמאות שצריך לחלק. עידן ורד היה נפלא, הוציא בחוכמה צהוב שני ואדום לגרשון קופי ועשה עבודה בלתי פוסקת. פישלר וגושה שיתקו את סזאר, מוחא באדיר ורם לוי היו נפלאים.

כשיבחרו את מצטייני העונה, יהיה מאוד קשה לבחור מבין כמה שחקנים שהתעלו: רז שטיין, ג'ימי אלכסיס, מתן גושה או עוז פרץ. ומה בנוגע למאמן הקבוצה עופר טסלפפה? עכשיו כבר אפשר לומר בוודאות כי זו פעם ראשונה מזה 25 שנים שמאמן משלים שנתיים רצופות בהפועל פתח תקוה ובצדק מוחלט. היו צקצוקים וספקות לאורך הדרך, חלקם מובנים נוכח התבוסה בדרבי, היכולת בחלק לא קטן מהמשחקים, או רצף של חמישה משחקים ללא ניצחון, מה עוד שטסלפפה קיבל העונה מהמועדון את כל מה שצריך כדי לעלות ליגה. אבל הנהלת הפועל בראשות אבי יחיאל עמדה בלחץ והשאירה את טסלפפה על הקווים. רוב הקהל של הפועל צריך ללכת לבופה של אכילת כובעים ולאכול בהנאה מכל הבא ליד. בסופו של דבר – עוד רגע זה מגיע – וטסלפפה מביא את הפועל אל היעד. ובשורה התחתונה של העונה הזו זה מה שחשוב.

עד המשחק, טבריה הייתה הקבוצה עם מספר ההפסדים הנמוך בליגה. יריבה טובה, קשה ועיקשת. במשחק הזה? האורחים נראו כמו קבוצת תחתית שבאה לחלץ תיקו בכל מחיר כדי להישאר בליגה. לא כך נראית קבוצה שמתיימרת לעלות ליגה. האדום שקיבל גרשון קופי היה מוצדק ולראיה, הוא אפילו לא חיכה שיישלף למולו הצהוב השני וכבר החל לרדת מהמגרש בעצמו. לאחר מכן נראה שהאורחים קורסים מהלחץ והעצבים. יעקב אבבה השתולל, צרח על צוות השיפוט וסיים רק עם צהוב. הספסל של טבריה, ש"זכה" להרבה תשומת לב מאוהדי הפועל בשער הכסף, היה עצבני גם הוא ואובד עצות. לפנדל שנשרק, שגם הוא היה מוצדק לחלוטין, לקחו כמה דקות להתבצע לאור התנפלות רבתית של השחקנים בלבן.

לא ראיתי בעצמי, אבל אני די בטוח שחוליו סזאר ירד מהדשא בבכי. בדומה למשחקים נגדו בריינה בעונה שעברה, אופק פישלר, מתן גושה ושאר שחקני ההגנה שנתקלו בו, מיררו לו את החיים, הכאיבו לו (במסגרת המותר) וניטרלו אותו לחלוטין. החלוץ שהבקיע העונה 15 שערי ליגה שותק וטבריה, שלא הפסיקה לשלוח אליו כדורים ארוכים מבוזבזים, אבדה עצות. מאמן טבריה, אלירן חודדה, שעשה באמת עונה מדהימה עם העולה מליגה א', לא מצא פתרון חלופי וקבוצתו סיפקה רק מצב אחד מסוכן לאורך כל המשחק.

מעבר לניצחון המשכנע על המגרש של הקבוצה, היה זה שח-מט של מועדון. בניגוד לבעלי טבריה, הפועל לא דיברה לפני בתקשורת אלא השאירה את כל מה שיש לה להגיד ליום המשחק. כל ניהול האירוע סביב המשחק הקריטי הזה היה לעילא ולעילא. החל מהשקט לקבוצה והכנתה ועד מיקסום הקהל הכחול והעברתו ליציע המזרחי, שכרך עבודה מורכבת וקשה מול משרד הכרטיסים. קרוב ל-9,000 אוהדים הגיעו למשחק. תקראו שוב ונסו להבין את העוצמה שיש למועדון הזה. באתרי הספורט, בפייסבוק ובטוויטר- כולם דיברו על הפועל פתח תקוה. גם זו תוצאה של הצלחה מקצועית לצד עבודה מאומצת ובלתי פוסקת של המועדון.

ואחרי כל דברי ההלל, נותר רק לחכות שעליית הליגה תהיה סופית, אולי כבר במשחק הבא מול אום אל פאחם. אז נוכל לסכם את סופית את העונה ולצאת בחגיגות. "יאללה הפועל, הרגע הזה הגיע".

📌 יששששששששששששששששששששש

📌 הפועל פתח תקוה נמצאת בעמדה מצוינת לעלייה - פער 6 נקודות (ו-6 שערים) מהמקום השלישי, כשנותרו עוד 9 נקודות בקופה. ב-2014, לצורך ההשוואה, הפער היה 4 נקודות.

📌 בשביל להבטיח את העלייה הפועל תצטרך להשיג 4 נקודות מהמשחקים שנותרו, מול אום אל פאחם (חוץ), בני יהודה (בית) ומכבי יפו (חוץ). אם טבריה תמעד באחד ממשחקיה הרף כמובן ירד.

📌 אגב, גם בעונת 1983/84 הפועל פתח תקוה היתה עם פער 6 כשנותרו 3 מחזורים, ואז הפסידה לבית"ר חיפה והפועל חיפה. רק ניצחון על הפועל חולון במחזור הסיום הבטיח את העלייה אחרי דפיקות לב מיותרות.

📌 אגב איזוטרי במיוחד, לפני שחוזרים לענייננו - מסתבר שבאותה עונה שיחקנו בליגת המשנה 14 קבוצות הפועל, 2 קבוצות בית"ר ו-0 קבוצות מכבי. מוזר מאד.

📌 הפועל עם 67 נקודות ב-34 מחזורים. רק בעונות 2000 (72) ו-1991 (70) היא השיגה יותר. הנתון מגיע כמובן עם הכוכביות המתבקשות - ההשוואה היא לעונות בליגת העל, והיו הרבה עונות עם פחות משחקים.

📌 בליגה השנייה זהו המאזן הטוב ביותר בתולדות הקבוצה (מתוך 16 עונות בהיסטוריה), כשמאחור 2014 עם 64 ו-2019 עם 57 (בעונת העלייה ב-2008 הושגו רק 54 נקודות ב-33 מחזורים).

📌 בדקה ה-21 הורחק גרשון קופי מעירוני טבריה. זהו האדום השישי שנשלף לעבר יריבה של הפועל פתח תקוה בליגה העונה - ובכל המשחקים הנ"ל הפועל שמרה על רשת נקייה (4 ניצחונות ו-0:0 בדרבי).

📌 גם בעונה שעברה נשלפו 6 אדומים לעבר היריבות, וכך גם ב-2020. בעונת הירידה שבוטלה ב-2021 לא נשלף אף אדום לשחקן יריב.

📌 בדקה ה-39 העלה רז שטיין את הפועל פתח תקוה ל-0:1 עם פנדל מוצלח. הפועל עם 6 מ-6 מהנקודה הלבנה בליגה העונה (ו-1 מ-1 בגביע), מתוכם 5 פנדלים של שטיין, שמוביל את טבלת כובשי הקבוצה עם 12 שערי ליגה.

📌 שטיין כבש העונה 3 פנדלים לרשת טבריה (אחד בכל מפגש). זו הפעם השנייה בלבד בהיסטוריה בה שחקן הפועל פתח תקוה מבקיע 3 פנדלים לרשת אותה קבוצה בעונה אחת, כשהקודם היה מנור חסן מול מכבי נתניה ב-2003 (בשני משחקים).

📌 הפעם האחרונה שבמחצית אחת הרחיקו שחקן יריב ושרקו לפנדל לזכות הפועל היתה בניצחון 1:2 על בני ריינה - גם הוא במחזור ה-34. הפעם האחרונה שזה קרה במחצית הראשונה היתה ב-2016, בניצחון 1:3 על הפועל עפולה.

📌 רועי זיקרי העלה ל-0:2 בדקה ה-73, אחרי מסירת עומק של מתן גושה וביצוע מצוין ברחבה. שער מספר 7 לזיקרי העונה, ובישול ראשון לגושה.

📌 עוז פרץ, שנכנס כמחליף בדקה ה-60, חתם את הניצחון עם 0:3 בנגיחה בדקה ה-93, מבישול של בר נאווי (בישול ראשון בליגה העונה). גם לפרץ זהו שער מספר 7 העונה, והשניים נותרו צמודים גם בטבלת כובשי כל הזמנים, עם 22. הם כעת מדורגים במקום ה-27 בצוותא עם אמאדו סוקונה.

📌 הפועל עם 7 מ-9 מול עירוני טבריה העונה (כשהנקודות שאבדו היו ב-2:2 עגום אחרי יתרון 0:2 בתחילת העונה). ב-16 מפגשים מול קבוצות טברייניות הפועל הפסידה רק בארבעה - ב-1962, 1965, 1979 ו-1989.

📌 ה-21 באפריל הוא תאריך מצוין עבור הפועל פתח תקוה, עם 7 ניצחונות, 3 תיקו ו-2 הפסדים.

📌 ניצחון שלישי ברציפות במחזור ה-34. מנגד, במחזורים 35-36 בשלוש העונות האחרונות המאזן הוא 5 הפסדים ותיקו.

📌 קהל - וואו. נתחיל עם המספרים הרשמיים - בוודאות מוחלטת היו לפחות 7,432 אוהדים היום ביציע המזרחי, בשערים 4-5 ובשערי הכסף והזהב. זאת לצד 632 בשערים 1-2 שהוקצו לטבריה.

📌 התכולה של היציעים הנ"ל ביחד (מינוס הזהב, שם נספרו 331 אוהדים) היא כ-8,700 מקומות. בהערכה גסה התפוסה היתה של כ-90-95 אחוז, כך שהמספר בפועל הוא כנראה איפשהו בין 8,000 ל-8,500.

📌 זהו כמובן מספר האוהדים הגדול ביותר שנכחו במשחק העונה, ולמעשה אחד הגבוהים אי פעם. בעשור האחרון המשחקים היחידים באזור הזה היו בעונה שעברה מול כפר קאסם (כ-6,000), ב-2015 מול עכו (7,000) וב-2014 מול נצרת עילית (9,000).