בין כל שאר התסמינים מהם אוהדי הפועל פתח תקוה סובלים, נדמה שאחד הבולטים שבהם הוא מאניה-דיפרסיה. לאחר צמד המשחקים מול היורדות ללאומית היו רבים שהעזו לחלום בשקט או בפומבי על ריצה בצמרת, ויש כאלה שאפילו דיברו על עליית ליגה. אמש, לאחר תצוגת נפל מול העולה מליגה א' היוצרות התהפכו כשביציע ולאחר מכן בפורום הפייסבוק הייתה אווירה של חורבן בית שלישי ואכזבה בלתי רגילה.

אני לא נשאר אדיש להפסד שכזה ולא מתכוון להקל בביקורת על משחק רע של הפועל אבל לא מעבר לכך. האווירה ביציע בסוף המשחק הזכירה נשכחות שנרצה באמת לשכוח וכללה מעט שריקות בוז, שכוונו בעיקר לשופט, אבל גם לשחקנים. אמנם זה רק משחק אחד והפסד במחזור השלישי לא אמור להיות דרמטי אבל הוא הגיע אחרי תחושת פייבוריטיות טרום המשחק. הייתה זו פעם ראשונה מזה זמן ש"על הנייר", ביחסי הווינר ובעיקר בהרגשה שלנו – הפועל הייתה צפויה לנצח.

אחרי שני משחקים עם הרבה לחימה ומעט ניצוצות של כדורגל, הגיע משחק שבלוני, משעמם וחסר יצירתיות לחלוטין. עופר טסלפפה, שזכה להרבה מחמאות עד כה, העמיד מערך שכמעט ולא איים על השער, כשהפעם גם החילופים שביצע לא סייעו לו. אחרי מחצית משעממת ומאופסת, קיווינו לשינוי מרענן במחצית השנייה אך זה לא הגיע. מה שכן הגיע הוא שער היתרון של האורחים מאשדוד בדקה ה-54, שפתח את הצוהר לבזבוז זמן אחד ארוך עד הסיום. אם משה פרימו כינה את בזבוזי הזמן שלנו מול בני יהודה "ליגה ז'", אז אדומים אשדוד השוו והכפילו – מגעיל אבל אפקטיבי.

ממה בכל זאת אפשר להתנחם אחרי משחק כזה? אולי מכך שזרקור ענק האיר על הליקויים שדורשים חשבון נפש בימים האחרונים של חלון ההעברות. בהגנה: עמדת המגן השמאלי עושה עוול לאביב סאלם וחבל שהוא יתבזבז שם. מי שבלט בשני המשחקים הקודמים מבחינת התקפית, לא בא לידי ביטוי במשחק הנוכחי וצח בללי המחליף הוא ממש אינו הפתרון לבעיה הזו. ישנה תמימות דעים כי מתן גושה פשוט לא צריך לפתוח ורבים בקרב האוהדים לא מבינים מדוע רם לוי לא חוזר לתפקיד זה, אותו הוא מבצע הרבה יותר טוב מכל תפקיד אחר במגרש.

מוחמד באדיר היה נקודת אור בקישור האחורי עם המון אגרסיביות, בדומה לרם לוי שעבד קשה. הבעיה באמצע המגרש היא בעיקר בהיעדר קשר יצירתי שייצר התקפות מסוכנות ומצבי הבקעה לחלוץ שלא קיים. נדמה שאוהד רבינוביץ' נכנס לעניינים ולכן היה מפתיע לראות אותו מוחלף בשלב מוקדם, אריאל לזמי הזכיר לי אתמול את משחקי החוסר חשק של אליאור משעלי אשתקד, היה אנמי ואפור. ירדן כהן אמנם נכנס למגרש במחצית השנייה, אבל עדיין רחוק מלהיכנס לעניינים. יוסי אסייג לא הורגש כמעט בכלל ואי אפשר לבנות עליו כחלוץ מוביל.

לקראת יום כיפור, צריך לאחל להפועל לא חתימה טובה אלא חתימות טובות – אלו יכולות לעשות את ההבדל בין פלייאוף עליון ותחתון העונה. ובאשר לעצמנו- אפשר וכדאי להיכנס לפרופורציות ולזכור את כל שרשרת הסיבות והתירוצים ששזורים לאורך כמו קישוטים לסוכה ויכולים מעט להסביר ולהקל את הביקורת הגדולה. בתום חלון ההעברות, ייגמרו ימי החסד שניתנו ונצפה מהפועל של טסלפפה להרבה יותר.