המשחק שנערך באיצטדיון המכביה עורר התעניינות רבה בקרב הקהל התל-אביבי ומשך למעלה מ-1,500 צופים. היתה זו, בלי ספק, אחת מן התחרויות המעניינות ביותר שראינו בעונה זו במסגרת הליגה. קבוצת בית"ר עמדה בניסיון קשה ואלמלא הגבירה את קצב המשחק במחצית השנייה - היתה מאבדת את הסיכויים הטובים לתפוס את המקום הראשון עם תום משחקי הליגה. מאידך, יש לציין את מלחמתה העקשנית של קבוצת הפועל מפ"ת, שכל חבריה נתנו את המקסימום והיוו אגוז קשה עד מאד לפיצוח. מי שבא לסקור את המשחק הזה, אל לו לשים לב ליופיו, כי העיקר היו כאן השערים שחרצו את גורל הקרב, אם כי לא שיקפו כהלכה את יחס הכוחות.

הקבוצה הפתח-תקוואית מורכבת ברובה משחקנים צעירים, וקשה לומר שכהן, נבנהויז וקרסנינסקי המסיירים באמריקה לא חסרים כאן. אולם, נעים לראות שגם בלי עמודי התווך יודעים הצעירים לפתח משחק מעולה שלעתים הפתיע את קהל הצופים.

המשחק נפתח בהפתעה. בדקה ה-10 יורה עמיחי מכה שטוחה לקורה - הכדור חוזר לרגלי הקיצוני הימני הבועט - למשקוף. הפעם משיג עמיחי את הכדור החוזר ואינו נכשל עוד בשום שגיאה. 0:1 לזכות פ"ת. הפתח-תקוואים מעבירים את הכדור מרגל לרגל, משחק הבית"רים חסר כל שיטה של ממש. בדקה ה-35 מפסיד יום טוב בדו-קרב עם עמיחי, היורה מן הצד וכובש שער שני לקבוצתו. המשחק "מתלהט" והבית"רים מנסים להקטין את היתרון, אך לשווא. השופט בלקינד שורק להפסקה והפתח-תקוואים יורדים בביטחון. הבית"רים - בתקווה קלושה...

כבש בדקה ה-2 של המחצית השנייה יורה ורמש בחזקה מעל הקורה. לחץ בית"ר מעודד את אוהדיה המאוכזבים והשמחה עוברת כל גבול כאשר מקטין סימון את התוצאה ל-2:1, ממסירה מכוונת של פוקס. השער מרזים מרץ בקרב המקומיים, ואילו אנשי הפועל מאבדים בהדרגה את רוח הקרב. הבית"רים עודם לוחצים בראשותו של סימון, ובדקה ה-25 פוסק השופט מכת 11 לזכות בית"ר. בוגדנוב יורה מתחת למשקוף ומשווה את התוצאה ל-2:2. פ"ת עוברת להתקפה נגדית, אך מזרחי על המשמר. הכדור ברגלי ורמש, היורה מקרוב ומשיג את שער הניצחון המפוקפק, שכן יש אומרים שהיה זה ממצב נבדל.

עד הסיום לא חל כל שינוי. בית"ר השיגה 2 נקודות יקרות והיא עודנה צועדת ברמה בראש הליגה.