לאט אבל בטוח הפך המגרש באשדוד למנחוס רשמי - הניצחון האחרון שם הושג אי שם בעונת 2001/02, ומאז לא הצליחה הפועל לחלץ באשדוד אפילו נקודה בודדת. ההפסד הזה, במה שהיה משחקה החלש ביותר של הקבוצה עד כה בעונה זו, היה השמיני ברציפות בעיר הנמל. מביך למדי בהתחשב בכך שלא מדובר במבצר ביתי של קבוצת צמרת, אלא בסה"כ קבוצת מרכז טבלה עם קהל שמורכב ברובו מילדים בחולצות של דולפינים.

הדקות הראשונות של המשחק עוד עברו בשלום, ללא אירועים מיוחדים, אבל בדקה ה-11 התקפה אשדודית מהאגף הימני מצאה הגנה מבולבלת ועידן שריקי לא התקשה לכבוש מקרוב את ה-0:1.
כעבור פחות משלוש דקות קרסה הפועל לחלוטין. שביט אלימלך, שחזר לשער אחרי שנעדר משלושה משחקים בגין פציעה, הרחיק כדור פשוט בצורה אומללה לעבר שחקן אשדודי שעמד מחוץ לרחבה. המארחים ניצלו את ההזדמנות כדי להגביה כדור לרחבה, שוב מהאגף הימני, ואלימלך נותר בלתי מפוקס עם יציאה רשלנית במיוחד. למקרייב, שראה את השוער תופס אוויר, לא נותר אלא לגלגל את הכדור לרשת.

במחצית ביצע אלי מחפוד שני חילופים, ולרגע היה נראה שהם הביאו לשינוי - חצי דקה בתוך המחצית השנייה, הוגבה כדור קשתי וגבוה לעבר עמנואל בניאני שנכנס כמחליף. החלוץ הגנאי התרומם מעל לשוער האשדודי, ונגח מקרוב פנימה את שער הבכורה שלו בקבוצה.
אשליית הקאמבק לא נמשכה זמן רב - כעבור פחות מדקה שוב מחדל בהגנת הפועל, ושוב שריקי כובש ממצב נוח. 1:3. בדקה ה-71 ננעץ המסמר האחרון, עם כדור חופשי של דוד רביבו, שאלימלך אולי היה צריך לקחת אבל לאף אחד כבר לא היה מספיק אכפת בשביל להתעמק בסוגייה.

במקביל, נפתחו ארובות השמיים האשדודיות, במה שהיה כנראה הגשם הכבד ביותר בתולדות עיר הנמל המיותרת. הקהל של הפועל, כ-500 אוהדים אמיצים שיצאו מהבית למרות התחזיות הקודרות שחזו כי אשדוד תיסחף אל הים, החליט שהדרך הראויה להתמודד עם המצוקה ועם הקור תהיה לקפוץ ולשיר למרות התבוסה, ועד לסיום המשיכו האוהדים לעודד ולהזכיר שגם בימים כאלו, הפועל פ"ת עדיין חיה ובועטת.