הדרבי הראשון בתולדות פ"ת נערך באוקטובר 1941, ומכבי זכתה בניצחון מוחץ, 0:4, אחרי ששני שחקנים מהפועל נפצעו והותירו את הקבוצה בתשעה שחקנים. הנקמה הגיעה כעבור שנתיים וחצי, כשהפועל השפילה את מכבי בתוצאה 0:7 במסגרת חצי גמר "גביע המלחמה" לשנת 1944.
גם שנה לאחר מכן נרשם ניצחון מוחץ, הפעם 0:5, אם כי יתכן שהעובדה שהמכבים עלו לשחק עם שוער קבוצת הכדוריד שלהם הקלה מעט על המלאכה.
בשלוש העונות הראשונות אחרי קום המדינה לא הצליחה הפועל לנצח במשחקי הדרבי, כשבין היתר היא שומטת יתרון 0:2 בדרך להפסד 3:2 או מחמיצה שני פנדלים במשחק שמסתיים בשיוויון, אך בעונת 1955 נקטע הרצף כבר במחזור הפתיחה, עם ניצחון 0:1 בדרך לאליפות היסטורית.
מכאן ואילך החלה שליטה טוטאלית בעיר, כשהפועל, במקביל לגריפת תארים בלתי פוסקת, כותשת את היריבה שמעבר לכביש פעם אחר פעם - במשך 20 עונות, מ-1955 ועד 1974/75, נרשמו ארבעה הפסדים בלבד בדרבי (כולל תקופה של תשע שנים וחצי ללא הפסד בשנות השישים ותחילת השבעים) לעומת 21 ניצחונות של הפועל ותשע תוצאות תיקו.
תוצאות בולטות במיוחד במהלך תקופה זו היו ניצחונות 1:6 ו-0:5, ותיקו 4:4 שבו חזרה הפועל מפיגור 4:2.
אותה תקופה היתה אולי מתונה יותר בכל הנוגע לנאצות מן היציעים, אבל היריבות בהחלט היתה עזה. בשנת 1957, למשל, הפועל זכתה בגביע המדינה ונחום סטלמך ז"ל סיפר אז: "מישהו טילפן בטעות שמכבי יפו ניצח אותנו 1:2 ואוהדי מכבי התחילו להתחבק ולהתנשק ברחוב. כנקמה, הצבנו את הגביע בצרכנייה, מול הקיוסק של רבינזון, כדי שאוהדי מכבי לא יעברו מבלי לראות אותו".
בעונת 1975/76 נקטעה השליטה, שנראתה אז כנצחית ומובנת מאליה, עם שני הפסדים בדרבי וירידת ליגה מפתיעה. בשמונה העונות שלאחר מכן נערכו שמונה משחקי דרבי בלבד, מכיוון שהפועל בילתה חמש עונות בליגה השנייה (בשתי "קדנציות" שונות), ואף אחד מהם לא הסתיים בניצחון. משחק שלא יישכח היה בעונת 1979/80, כשהפועל פיגרה 5:1 בדרבי והמשחק פוצץ עשר דקות לסיום, מה שהוביל לסדרת משחקי רדיוס ללא קהל.
הבצורת הסתיימה בעונת 1984/85 כשהפועל חזרה לליגה הראשונה ורשמה ניצחון 1:2 אחרי פיגור בדרבי לוהט במיוחד.
החל מעונת 1986/87 החזירה לעצמה הפועל את השלטון המוחלט בעיר - במשך כמעט עשור היא לא הפסידה אף דרבי, עד לעונת 1995/96, ובסה"כ הפסידה במסגרת הליגה שני משחקי דרבי בלבד לאורך לא פחות מ-14 שנים. בלטו במיוחד ניצחון 0:5 בעונת 1992/93, בה הפועל ניצלה מירידה בעור שיניה, 1:3 שנתיים לאחר מכן, במשחק בו הורחק גולן מלול והפועל העפילה למקום הראשון, ו-2:4 (פלוס שני פנדלים מוחמצים) במשחק בעונת 1999/2000 שהלוזונים החליטו להעביר לאיצטדיון ר"ג על מנת להתנכל לאוהדי הפועל.
בעונת 2000/01 שוב חלה תפנית מצערת בכיוון אליו נושבים הדרבים, עם שני הפסדים בלתי צפויים בשני הסיבובים הראשונים. רק בסיבוב השלישי הגיעה הנקמה, מתוקה במיוחד, עם 1:2 אחרי פיגור, משער של אלביס ברייקוביץ' בזמן הפציעות.
הניגון חזר על עצמו גם בשתי העונות הבאות, עם שני הפסדים לצד ניצחון בודד, וב-2004 ו-2005 הגיע המצב לשפל, כשהפועל השלימה כמעט שלוש שנים ללא ניצחון בדרבי, עד ל-1:2 מתוק בסיבוב הראשון של עונת 2005/06.
מחר ייערך הדרבי הראשון של פ"ת לעונת 2006/07 (וה-98 מאז קום המדינה), וכולנו תקווה שהפועל תצליח לקחת צעד בדרך להיחלצות מהתחתית ובכיוון של החזרת מכבי למצב הצבירה הטבעי שלה לאורך ההיסטוריה, אי שם מתחת להפועל.
אין צורך בשיחזור ההצגות הגדולות של פעם. ניצחון קטן ודחוק משער באופסייד של אחד ממביאי הכדורים בהחלט יספיק. אם הקורא אייל לחמן חושד שמי משחקניו מתקשה להפנים את חשיבות המשחק, הוא מתבקש להכות אותו בהקדם עד אשר יובהר המסר. בהצלחה.
גם שנה לאחר מכן נרשם ניצחון מוחץ, הפעם 0:5, אם כי יתכן שהעובדה שהמכבים עלו לשחק עם שוער קבוצת הכדוריד שלהם הקלה מעט על המלאכה.
בשלוש העונות הראשונות אחרי קום המדינה לא הצליחה הפועל לנצח במשחקי הדרבי, כשבין היתר היא שומטת יתרון 0:2 בדרך להפסד 3:2 או מחמיצה שני פנדלים במשחק שמסתיים בשיוויון, אך בעונת 1955 נקטע הרצף כבר במחזור הפתיחה, עם ניצחון 0:1 בדרך לאליפות היסטורית.
מכאן ואילך החלה שליטה טוטאלית בעיר, כשהפועל, במקביל לגריפת תארים בלתי פוסקת, כותשת את היריבה שמעבר לכביש פעם אחר פעם - במשך 20 עונות, מ-1955 ועד 1974/75, נרשמו ארבעה הפסדים בלבד בדרבי (כולל תקופה של תשע שנים וחצי ללא הפסד בשנות השישים ותחילת השבעים) לעומת 21 ניצחונות של הפועל ותשע תוצאות תיקו.
תוצאות בולטות במיוחד במהלך תקופה זו היו ניצחונות 1:6 ו-0:5, ותיקו 4:4 שבו חזרה הפועל מפיגור 4:2.
אותה תקופה היתה אולי מתונה יותר בכל הנוגע לנאצות מן היציעים, אבל היריבות בהחלט היתה עזה. בשנת 1957, למשל, הפועל זכתה בגביע המדינה ונחום סטלמך ז"ל סיפר אז: "מישהו טילפן בטעות שמכבי יפו ניצח אותנו 1:2 ואוהדי מכבי התחילו להתחבק ולהתנשק ברחוב. כנקמה, הצבנו את הגביע בצרכנייה, מול הקיוסק של רבינזון, כדי שאוהדי מכבי לא יעברו מבלי לראות אותו".
בעונת 1975/76 נקטעה השליטה, שנראתה אז כנצחית ומובנת מאליה, עם שני הפסדים בדרבי וירידת ליגה מפתיעה. בשמונה העונות שלאחר מכן נערכו שמונה משחקי דרבי בלבד, מכיוון שהפועל בילתה חמש עונות בליגה השנייה (בשתי "קדנציות" שונות), ואף אחד מהם לא הסתיים בניצחון. משחק שלא יישכח היה בעונת 1979/80, כשהפועל פיגרה 5:1 בדרבי והמשחק פוצץ עשר דקות לסיום, מה שהוביל לסדרת משחקי רדיוס ללא קהל.
הבצורת הסתיימה בעונת 1984/85 כשהפועל חזרה לליגה הראשונה ורשמה ניצחון 1:2 אחרי פיגור בדרבי לוהט במיוחד.
החל מעונת 1986/87 החזירה לעצמה הפועל את השלטון המוחלט בעיר - במשך כמעט עשור היא לא הפסידה אף דרבי, עד לעונת 1995/96, ובסה"כ הפסידה במסגרת הליגה שני משחקי דרבי בלבד לאורך לא פחות מ-14 שנים. בלטו במיוחד ניצחון 0:5 בעונת 1992/93, בה הפועל ניצלה מירידה בעור שיניה, 1:3 שנתיים לאחר מכן, במשחק בו הורחק גולן מלול והפועל העפילה למקום הראשון, ו-2:4 (פלוס שני פנדלים מוחמצים) במשחק בעונת 1999/2000 שהלוזונים החליטו להעביר לאיצטדיון ר"ג על מנת להתנכל לאוהדי הפועל.
בעונת 2000/01 שוב חלה תפנית מצערת בכיוון אליו נושבים הדרבים, עם שני הפסדים בלתי צפויים בשני הסיבובים הראשונים. רק בסיבוב השלישי הגיעה הנקמה, מתוקה במיוחד, עם 1:2 אחרי פיגור, משער של אלביס ברייקוביץ' בזמן הפציעות.
הניגון חזר על עצמו גם בשתי העונות הבאות, עם שני הפסדים לצד ניצחון בודד, וב-2004 ו-2005 הגיע המצב לשפל, כשהפועל השלימה כמעט שלוש שנים ללא ניצחון בדרבי, עד ל-1:2 מתוק בסיבוב הראשון של עונת 2005/06.
מחר ייערך הדרבי הראשון של פ"ת לעונת 2006/07 (וה-98 מאז קום המדינה), וכולנו תקווה שהפועל תצליח לקחת צעד בדרך להיחלצות מהתחתית ובכיוון של החזרת מכבי למצב הצבירה הטבעי שלה לאורך ההיסטוריה, אי שם מתחת להפועל.
אין צורך בשיחזור ההצגות הגדולות של פעם. ניצחון קטן ודחוק משער באופסייד של אחד ממביאי הכדורים בהחלט יספיק. אם הקורא אייל לחמן חושד שמי משחקניו מתקשה להפנים את חשיבות המשחק, הוא מתבקש להכות אותו בהקדם עד אשר יובהר המסר. בהצלחה.
אבשלום מרכוס ושלמה נהרי חוגגים שער לרשת מכבי פ"ת.
בורימיר פרקוביץ' על הכתפיים אחרי ניצחון בדרבי.
אוהדי הפועל זוכים למקלחת בלתי צפויה.
עוד קטטה לאוסף.