בשורה התחתונה:
הפועל חזרה לליגה הראשונה אחרי עונה בליגה השנייה. הקבוצה פתחה את העונה באופן לא רע, אבל לאחר מכן החלה להפסיד ללא הרף והידרדרה לתחתית. ההישארות הובטחה רק במחזורי הסיום.
בנוסף, ולמורת רוחם של האוהדים, הקבוצה המשיכה לסבול מבלאגן ניהולי, פיטרה את המאמן אלי מחפוד באמצע העונה והתבססה על שחקנים שהיה ברור כי ימיהם בקבוצה ספורים.
בפגרה:
הפועל פ"ת חזרה לליגה הראשונה אחרי שנת גלות בליגה השנייה. אלי מחפוד, שהחליף את אורי מלמיליאן באמצע העונה הקודמת ועלה ליגה עם הקבוצה, נותר בעמדת המאמן וזאב זלצר מונה לתפקיד המנג'ר. בניגוד לעונות קודמות הפעם לא נמכרו מיטב השחקנים לכל דורש, אבל זה קרה בעיקר מכיוון שכמעט ולא היו דורשים.
החיזוק הבולט הגיע מבית"ר י-ם, שהשאילה להפועל שלושה משחקניה - ג'וניור ויסה, אבי ריקן וחן עזריאל. הצעד קומם לא מעט אוהדים, מכיוון שמדיניות המושאלים (שכללה גם את עומרי רון שהגיע כמושאל ממכבי ת"א) הצביעה על כך שהמועדון לא מנסה לחשוב לטווח הארוך ולבנות קבוצה יציבה שתרוץ ביחד במשך יותר משנה או שנתיים. בנוסף הצטרף לקבוצה גם השוער שביט אלימלך בן ה-37, גם הוא לא בדיוק השקעה לטווח ארוך.
פתיחת עונה - הצלחה יחסית:
השליש הראשון של העונה היה מוצלח יחסית לציפיות הלא גבוהות - הפועל ניצחה והפסידה לסירוגין ושמרה על מקום במרכז הטבלה. ג'וניור ויסה הציג יכולת מצוינת שגרמה לקהל להתאהב בו למרות ההכרה בכך שהוא נמצא בקבוצה על זמן שאול, הקישור בהנהגת קוני ג'קאריג'ה ואייל שן גילה יציבות, ושמעון אבו-חצירה, אחרי שלוש שנות בצורת, החל לכבוש בצרורות עם תשעה שערים בסיבוב הראשון.
גם הקהל גילה התלהבות זמנית, ולדרבי הראשון של העונה הגיעו למעלה מ-5000 אוהדי הפועל.
הידרדרות לתחתית:
ההתלהבות הגיעה לקיצה בסיבוב השני. אחרי ניצחון 0:3 על קרית-שמונה שפתח את הסיבוב, הגיע רצף של שבעה משחקים וכמעט שלושה חודשים בהם השיגה הקבוצה שתי נקודות בלבד, כולל חמישה הפסדים רצופים. הפועל הידרדרה עד למקום התשיעי בטבלה, מרחק שלוש נקודות בלבד מהמקום שמוביל למבחנים (בעקבות הגדלת הליגה היתה בעונה זו יורדת אחת בלבד, בזמן שהקבוצה במקום הלפני אחרון הלכה למבחנים מול השישית בליגה השנייה).
פגרת החורף לא נוצלה כדי לחזק את הקבוצה, והשינוי היחיד היה שחרורם של שוקי נגר ועמנואל בניאני. רק מאוחר יותר הושאל חאיר סספדס מקרית-שמונה.
הרצף השלילי נקטע עם ניצחון בגביע על בני לוד, ומיד לאחר מכן ניצחון בבלומפילד על מכבי ת"א שהיה בגדר נס, עם פנדל לא מוצדק שהקבוצה זכתה בו לאחר עבירה שנעשתה מחוץ לרחבה. ההתאוששות נמשכה עם ניצחון על הכח ר"ג במחזור ה-21, אבל שם היא גם נבלמה. הקבוצה הפסידה בשני משחקי הליגה הבאים, ואז רשמה הפסד ביתי מביש להפועל כפ"ס החלשה במסגרת הגביע (עונה שלישית ברציפות בה הפועל הודחה מול קבוצה מליגה נמוכה יותר).
בעקבות המצב נפרדה הפועל מאלי מחפוד שעבר לאחי נצרת, לא לפני שנעשו ניסיונות תמוהים להשאיר אותו בקבוצה כעוזר מאמן או סקאוט, וזאב זלצר הפך למאמן בפועל. השינוי לא הוביל לשיפור, והפועל המשיכה להתרסק לעבר התחתית כשהיא משלימה רצף של לא פחות מתשעה משחקים ללא ניצחון.
הישארות ברגע האחרון:
הפועל הגיעה לדרבי במחזור ה-31, כשהיא מרוחקת שלוש נקודות בלבד מהכח ר"ג שבמקום הלפני אחרון המוביל למבחנים. הקבוצה שדורגה שישית בליגה השנייה היתה אחי נצרת, ונראה היה שהתסריט של ירידת ליגה מול הקבוצה החדשה של אלי מחפוד עלול להתממש.
אבל דווקא אז, עם הגב לקיר, הגיעה התעלות חד-פעמית. הפועל הציגה משחק מצוין, שלטה לאורך כל תשעים הדקות וניצחה 0:2 משער אדיר של ג'וניור ויסה ושער נוסף של שמעון אבו-חצירה.
הפועל היתה זקוקה לנקודה בלבד מול מ.ס אשדוד במחזור הלפני אחרון כדי להבטיח סופית את ההישארות. האשדודים הגיעו למשחק עם כפכפים ובגדי ים, אבל גם שחקני הפועל היו מנומנמים משום מה והצליחו להפסיד 1:0. למרבה המזל, הכח ר"ג הפסידה את משחקה מול הפועל ת"א שנערך יומיים לאחר מכן, וכך הפך המשחק מולה במחזור האחרון למשחק לפרוטוקול עבור הפועל במקום לקרב הישרדות.
ובסופו של דבר:
למרות שהקבוצה נשארה בליגה רק ברגע האחרון ממש, ולמרות כשלים ניהוליים כמו סאגת זלצר-מחפוד או עיכובים בתשלום משכורות השחקנים, בתיאוריה היה ניתן היה לצאת ממנה אופטימיים - לרשות הקבוצה עמדו מספר שחקנים מוכשרים, שאפשר היה להשתמש בהם כבסיס לבניית סגל חזק ומגובש יותר בעונות הבאות.
אבל כל זה נותר תיאוריה בלבד. מיד עם סיום העונה עברה הקבוצה סדרת שינויים ניהוליים קוסמטיים, כשיו"ר עמותת הניהול של הקבוצה, רונן אלעד (שהוצג באופן מטעה בתקשורת כ"בעלים" של הקבוצה) החליף תפקידים עם חבר העמותה, דני לוי. ברקע המשיך לשלוט בנעשה מאיר שמיר, ששחקנים רבים בקבוצה היו שייכים לו, וכך גם האיצטדיון. גם שני חברי ההנהלה הנ"ל הגיעו לשם מטעמו.
סגל הקבוצה פורק לחלוטין, ושחקן ההרכב היחיד שנותר היה גל כהן, כשלצידו נותרו רק מספר מחליפים צעירים וחסרי ניסיון. שאר עשרים חברי הסגל התפזרו לכל עבר. עוד עונה של הרס עצמי נראתה בפתח.
הפועל חזרה לליגה הראשונה אחרי עונה בליגה השנייה. הקבוצה פתחה את העונה באופן לא רע, אבל לאחר מכן החלה להפסיד ללא הרף והידרדרה לתחתית. ההישארות הובטחה רק במחזורי הסיום.
בנוסף, ולמורת רוחם של האוהדים, הקבוצה המשיכה לסבול מבלאגן ניהולי, פיטרה את המאמן אלי מחפוד באמצע העונה והתבססה על שחקנים שהיה ברור כי ימיהם בקבוצה ספורים.
בפגרה:
הפועל פ"ת חזרה לליגה הראשונה אחרי שנת גלות בליגה השנייה. אלי מחפוד, שהחליף את אורי מלמיליאן באמצע העונה הקודמת ועלה ליגה עם הקבוצה, נותר בעמדת המאמן וזאב זלצר מונה לתפקיד המנג'ר. בניגוד לעונות קודמות הפעם לא נמכרו מיטב השחקנים לכל דורש, אבל זה קרה בעיקר מכיוון שכמעט ולא היו דורשים.
החיזוק הבולט הגיע מבית"ר י-ם, שהשאילה להפועל שלושה משחקניה - ג'וניור ויסה, אבי ריקן וחן עזריאל. הצעד קומם לא מעט אוהדים, מכיוון שמדיניות המושאלים (שכללה גם את עומרי רון שהגיע כמושאל ממכבי ת"א) הצביעה על כך שהמועדון לא מנסה לחשוב לטווח הארוך ולבנות קבוצה יציבה שתרוץ ביחד במשך יותר משנה או שנתיים. בנוסף הצטרף לקבוצה גם השוער שביט אלימלך בן ה-37, גם הוא לא בדיוק השקעה לטווח ארוך.
פתיחת עונה - הצלחה יחסית:
השליש הראשון של העונה היה מוצלח יחסית לציפיות הלא גבוהות - הפועל ניצחה והפסידה לסירוגין ושמרה על מקום במרכז הטבלה. ג'וניור ויסה הציג יכולת מצוינת שגרמה לקהל להתאהב בו למרות ההכרה בכך שהוא נמצא בקבוצה על זמן שאול, הקישור בהנהגת קוני ג'קאריג'ה ואייל שן גילה יציבות, ושמעון אבו-חצירה, אחרי שלוש שנות בצורת, החל לכבוש בצרורות עם תשעה שערים בסיבוב הראשון.
גם הקהל גילה התלהבות זמנית, ולדרבי הראשון של העונה הגיעו למעלה מ-5000 אוהדי הפועל.
הידרדרות לתחתית:
ההתלהבות הגיעה לקיצה בסיבוב השני. אחרי ניצחון 0:3 על קרית-שמונה שפתח את הסיבוב, הגיע רצף של שבעה משחקים וכמעט שלושה חודשים בהם השיגה הקבוצה שתי נקודות בלבד, כולל חמישה הפסדים רצופים. הפועל הידרדרה עד למקום התשיעי בטבלה, מרחק שלוש נקודות בלבד מהמקום שמוביל למבחנים (בעקבות הגדלת הליגה היתה בעונה זו יורדת אחת בלבד, בזמן שהקבוצה במקום הלפני אחרון הלכה למבחנים מול השישית בליגה השנייה).
פגרת החורף לא נוצלה כדי לחזק את הקבוצה, והשינוי היחיד היה שחרורם של שוקי נגר ועמנואל בניאני. רק מאוחר יותר הושאל חאיר סספדס מקרית-שמונה.
הרצף השלילי נקטע עם ניצחון בגביע על בני לוד, ומיד לאחר מכן ניצחון בבלומפילד על מכבי ת"א שהיה בגדר נס, עם פנדל לא מוצדק שהקבוצה זכתה בו לאחר עבירה שנעשתה מחוץ לרחבה. ההתאוששות נמשכה עם ניצחון על הכח ר"ג במחזור ה-21, אבל שם היא גם נבלמה. הקבוצה הפסידה בשני משחקי הליגה הבאים, ואז רשמה הפסד ביתי מביש להפועל כפ"ס החלשה במסגרת הגביע (עונה שלישית ברציפות בה הפועל הודחה מול קבוצה מליגה נמוכה יותר).
בעקבות המצב נפרדה הפועל מאלי מחפוד שעבר לאחי נצרת, לא לפני שנעשו ניסיונות תמוהים להשאיר אותו בקבוצה כעוזר מאמן או סקאוט, וזאב זלצר הפך למאמן בפועל. השינוי לא הוביל לשיפור, והפועל המשיכה להתרסק לעבר התחתית כשהיא משלימה רצף של לא פחות מתשעה משחקים ללא ניצחון.
הישארות ברגע האחרון:
הפועל הגיעה לדרבי במחזור ה-31, כשהיא מרוחקת שלוש נקודות בלבד מהכח ר"ג שבמקום הלפני אחרון המוביל למבחנים. הקבוצה שדורגה שישית בליגה השנייה היתה אחי נצרת, ונראה היה שהתסריט של ירידת ליגה מול הקבוצה החדשה של אלי מחפוד עלול להתממש.
אבל דווקא אז, עם הגב לקיר, הגיעה התעלות חד-פעמית. הפועל הציגה משחק מצוין, שלטה לאורך כל תשעים הדקות וניצחה 0:2 משער אדיר של ג'וניור ויסה ושער נוסף של שמעון אבו-חצירה.
הפועל היתה זקוקה לנקודה בלבד מול מ.ס אשדוד במחזור הלפני אחרון כדי להבטיח סופית את ההישארות. האשדודים הגיעו למשחק עם כפכפים ובגדי ים, אבל גם שחקני הפועל היו מנומנמים משום מה והצליחו להפסיד 1:0. למרבה המזל, הכח ר"ג הפסידה את משחקה מול הפועל ת"א שנערך יומיים לאחר מכן, וכך הפך המשחק מולה במחזור האחרון למשחק לפרוטוקול עבור הפועל במקום לקרב הישרדות.
ובסופו של דבר:
למרות שהקבוצה נשארה בליגה רק ברגע האחרון ממש, ולמרות כשלים ניהוליים כמו סאגת זלצר-מחפוד או עיכובים בתשלום משכורות השחקנים, בתיאוריה היה ניתן היה לצאת ממנה אופטימיים - לרשות הקבוצה עמדו מספר שחקנים מוכשרים, שאפשר היה להשתמש בהם כבסיס לבניית סגל חזק ומגובש יותר בעונות הבאות.
אבל כל זה נותר תיאוריה בלבד. מיד עם סיום העונה עברה הקבוצה סדרת שינויים ניהוליים קוסמטיים, כשיו"ר עמותת הניהול של הקבוצה, רונן אלעד (שהוצג באופן מטעה בתקשורת כ"בעלים" של הקבוצה) החליף תפקידים עם חבר העמותה, דני לוי. ברקע המשיך לשלוט בנעשה מאיר שמיר, ששחקנים רבים בקבוצה היו שייכים לו, וכך גם האיצטדיון. גם שני חברי ההנהלה הנ"ל הגיעו לשם מטעמו.
סגל הקבוצה פורק לחלוטין, ושחקן ההרכב היחיד שנותר היה גל כהן, כשלצידו נותרו רק מספר מחליפים צעירים וחסרי ניסיון. שאר עשרים חברי הסגל התפזרו לכל עבר. עוד עונה של הרס עצמי נראתה בפתח.
אוהדי הפועל בדרבי הראשון של העונה.
שמעון אבו-חצירה מנסה להשתלט על כדור העונשין מול קרית-שמונה.
ג'וניור ויסה חוגג את השער הגדול שלו בדרבי.