בשורה התחתונה:
עונה ראשונה של הפועל פ"ת בליגה השנייה לראשונה מאז 1983/84. הפועל התקשתה לפרקים, ואף החליפה את המאמן באמצע העונה, אבל בסופו של דבר הצליחה לעלות בחזרה לליגה הראשונה הודות לסיומת מוצלחת בדמות שלושה ניצחונות רצופים.
בפגרה:
הירידה של עונת 2006/07 היוותה שפל חדש בהידרדרות שנמשכה מספר שנים. הסגל שירד ליגה עזב או הועזב ברובו, אך לשם שינוי לא נשמעו יותר מדי טענות בנוגע לכך מכיוון שהיה ברור שרובו לא היה מועיל במיוחד. היחידים שנותרו מהעונה שעברה היו יניב לוזון, שמעון אבו-חצירה, עמרי קנדה ושגיב כהן.
אורי מלמיליאן מונה למאמן הקבוצה, ו-15 שחקנים חדשים הצטרפו. הבולטים שבהם היו החלוצים הזרים פטי נימבה ופפי קימוטו, שניהם בעלי ניסיון במאבקי הליגה השנייה, השוער הותיק אבי פרץ, שחקני ההגנה שוקי נגר ואיבוס יובלדיו, והקשר אייל שן, שכבר שיחק בעבר בקבוצה.
בסך הכל הסגל נראה חזק למדי ביחס לליגה השנייה, והפועל היתה אחת המועמדות המובילות לעלייה. עם זאת, ניסיון השנים הקודמות לימד כי הליגה הזו נוטה להיות בלתי צפויה וצמודה במיוחד.
פתיחת העונה - מקום ראשון וחילופי מאמנים:
העונה נפתחה רע מאד עבור הקבוצה, עם שני הפסדים מתסכלים במשחקי החוץ מול הקבוצות הסינתטיות של רמת השרון ורעננה. הפועל התעשתה עם ניצחון על הפועל ר"ג, ומכאן החלה להתאושש עד שבמחזור ה-11 טיפסה לראשונה לראש הטבלה.
לאחר מכן עוד הספיקה הפועל לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית עם ניצחון על הכח ר"ג במשחק הגמר, אך לאחר מכן שוב נקלעה למשבר.
נקודת המפנה לרעה היתה במשחק מול הפועל ר"ג במכתש. הפועל הובילה 0:1 עד לדקה ה-89 ועמדה לבסס את מעמדה במקום הראשון, אבל מהפך נוראי בדקות האחרונות, כולל פנדל מופרך לחלוטין והתגרות חסרת תקדים של שחקני ר"ג באוהדים בכחול, הובילו להפסד 2:1.
הפסד נוסף שבוע לאחר מכן, מול הפועל חיפה, הוביל לזעזוע בקבוצה - המאמן אורי מלמיליאן פוטר. בהנהלה טענו כי הפיטורים הם על רקע מקצועי בלבד, אך לצד זאת נשמעו קולות לפיהם הרקע לפיטורים הוא סכסוך עם מלמיליאן מכיוון ששיתף את אחמד קאסום בניגוד לרצונם של חברי ההנהלה.
התאוששות ומשבר:
שחקן העבר בני קוזושווילי מונה למאמן זמני ועמד על הקווים במשחק מול נצרת עילית, בו נרשם הפסד שלישי ברציפות. כעבור שבוע, לאחר שניסיונות להחתים את ניצן שירזי, אלון חזן ומומי זעפרן לא עלו יפה, מונה אלי מחפוד לתפקיד וקוזו עבר לעמדת הסקאוט.
שינויים בולטים נוספים בקבוצה היו שיחרורו של אחמד קאסום ומכירתו של עמרי קנדה להפועל ת"א, והחזרתם של יוסי רוזן ומנור חסן (שכבר פרש מכדורגל מוקדם יותר במהלך אותה עונה).
הפועל תחת מחפוד יצאה מהמשבר ובשבעת המשחקים הבאים, בין המחזור ה-17 למחזור ה-23 רשמה חמישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, כאשר בתווך היא אף גברה 3:4 על מכבי הרצליה מליגת העל.
דווקא אז, כאשר הפועל שוב הובילה את הטבלה עם פער של חמש נקודות מהמקום השלישי (כאשר שתי הראשונות עולות ליגה) ונראתה בדרך הבטוחה לעלייה, הגיע משבר נוסף. הוא נפתח בהדחה מהגביע מול בית"ר שמשון ת"א מהליגה השלישית, ולאחר מכן הגיעו שני הפסדים רצופים להפועל חיפה ולבני לוד.
בשבעת המשחקים בין המחזור ה-24 למחזור ה-30 רשמה הפועל פ"ת ניצחון אחד בלבד, מול עירוני ראשל"צ המתפוררת, והידרדרה למקום השלישי בטבלה, שהיה גוזר עליה עונה נוספת בליגה השנייה.
קאמבק ועלייה:
הפועל חזרה לנצח דווקא מול הכח ר"ג, מובילת הטבלה שכבר הבטיחה מעשית את העלייה. ארמון בן-נעים הצעיר, בשער ראשון בקריירה, היה זה שניצח את המשחק עשר דקות לסיום.
הפועל חיפה שבמקום השני הפסידה, והניצחון הספיק להפועל כדי לטפס שוב למקום ממנו עולים ליגה. כעת היא שוב היתה תלויה רק בעצמה, אך עדיין היתה חייבת לנצח את המשחקים הבאים מכיוון שחמש קבוצות דלקו בעקבותיה והמתינו למעידה.
המשחק הבא היה מול הפועל רעננה בחוץ, מגרש בו הקבוצה הפסידה בתחילת העונה. לפני המשחק עמד פטי נימבה, הכובש המצטיין של הקבוצה, במרכזה של מחלוקת בנוגע לשיתופו עקב עונש הרחקה שספג וערעור שהוגש בשבוע שלפני המשחק. נימבה, שקיבל אישור לשחק בסופו של דבר, ניצל את ההזדמנות עד תום וכבש צמד שסידר לקבוצה ניצחון 0:2 והזדמנות מצוינת לעלות.
המחזור האחרון של העונה היה בבית מול הפועל ר"ג, כאשר להפועל יתרון בן שתי נקודות על הפועל חיפה ולכן כל מה שנדרש כדי לעלות היה ניצחון. לכבוד המאורע נרשם גיוס מרשים ביציעים, כשנראה היה שכמעט כל אוהד דאג להביא איתו אח, דוד או סבתא שלא היו במשחק של הפועל כבר שנים, והאצטדיון התמלא בלמעלה מ-6,000 אוהדים בכחול.
הפועל לא איכזבה וסיפקה את הסחורה - שגיב כהן כבש בדקה הרביעית, שמעון אבו-חצירה הוסיף שער נוסף בדקה ה-73, והמשימה הושלמה בהצלחה. הפועל חזרה לליגה הראשונה אחרי עונת גלות יחידה בליגה השנייה.
עונה ראשונה של הפועל פ"ת בליגה השנייה לראשונה מאז 1983/84. הפועל התקשתה לפרקים, ואף החליפה את המאמן באמצע העונה, אבל בסופו של דבר הצליחה לעלות בחזרה לליגה הראשונה הודות לסיומת מוצלחת בדמות שלושה ניצחונות רצופים.
בפגרה:
הירידה של עונת 2006/07 היוותה שפל חדש בהידרדרות שנמשכה מספר שנים. הסגל שירד ליגה עזב או הועזב ברובו, אך לשם שינוי לא נשמעו יותר מדי טענות בנוגע לכך מכיוון שהיה ברור שרובו לא היה מועיל במיוחד. היחידים שנותרו מהעונה שעברה היו יניב לוזון, שמעון אבו-חצירה, עמרי קנדה ושגיב כהן.
אורי מלמיליאן מונה למאמן הקבוצה, ו-15 שחקנים חדשים הצטרפו. הבולטים שבהם היו החלוצים הזרים פטי נימבה ופפי קימוטו, שניהם בעלי ניסיון במאבקי הליגה השנייה, השוער הותיק אבי פרץ, שחקני ההגנה שוקי נגר ואיבוס יובלדיו, והקשר אייל שן, שכבר שיחק בעבר בקבוצה.
בסך הכל הסגל נראה חזק למדי ביחס לליגה השנייה, והפועל היתה אחת המועמדות המובילות לעלייה. עם זאת, ניסיון השנים הקודמות לימד כי הליגה הזו נוטה להיות בלתי צפויה וצמודה במיוחד.
פתיחת העונה - מקום ראשון וחילופי מאמנים:
העונה נפתחה רע מאד עבור הקבוצה, עם שני הפסדים מתסכלים במשחקי החוץ מול הקבוצות הסינתטיות של רמת השרון ורעננה. הפועל התעשתה עם ניצחון על הפועל ר"ג, ומכאן החלה להתאושש עד שבמחזור ה-11 טיפסה לראשונה לראש הטבלה.
לאחר מכן עוד הספיקה הפועל לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית עם ניצחון על הכח ר"ג במשחק הגמר, אך לאחר מכן שוב נקלעה למשבר.
נקודת המפנה לרעה היתה במשחק מול הפועל ר"ג במכתש. הפועל הובילה 0:1 עד לדקה ה-89 ועמדה לבסס את מעמדה במקום הראשון, אבל מהפך נוראי בדקות האחרונות, כולל פנדל מופרך לחלוטין והתגרות חסרת תקדים של שחקני ר"ג באוהדים בכחול, הובילו להפסד 2:1.
הפסד נוסף שבוע לאחר מכן, מול הפועל חיפה, הוביל לזעזוע בקבוצה - המאמן אורי מלמיליאן פוטר. בהנהלה טענו כי הפיטורים הם על רקע מקצועי בלבד, אך לצד זאת נשמעו קולות לפיהם הרקע לפיטורים הוא סכסוך עם מלמיליאן מכיוון ששיתף את אחמד קאסום בניגוד לרצונם של חברי ההנהלה.
התאוששות ומשבר:
שחקן העבר בני קוזושווילי מונה למאמן זמני ועמד על הקווים במשחק מול נצרת עילית, בו נרשם הפסד שלישי ברציפות. כעבור שבוע, לאחר שניסיונות להחתים את ניצן שירזי, אלון חזן ומומי זעפרן לא עלו יפה, מונה אלי מחפוד לתפקיד וקוזו עבר לעמדת הסקאוט.
שינויים בולטים נוספים בקבוצה היו שיחרורו של אחמד קאסום ומכירתו של עמרי קנדה להפועל ת"א, והחזרתם של יוסי רוזן ומנור חסן (שכבר פרש מכדורגל מוקדם יותר במהלך אותה עונה).
הפועל תחת מחפוד יצאה מהמשבר ובשבעת המשחקים הבאים, בין המחזור ה-17 למחזור ה-23 רשמה חמישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, כאשר בתווך היא אף גברה 3:4 על מכבי הרצליה מליגת העל.
דווקא אז, כאשר הפועל שוב הובילה את הטבלה עם פער של חמש נקודות מהמקום השלישי (כאשר שתי הראשונות עולות ליגה) ונראתה בדרך הבטוחה לעלייה, הגיע משבר נוסף. הוא נפתח בהדחה מהגביע מול בית"ר שמשון ת"א מהליגה השלישית, ולאחר מכן הגיעו שני הפסדים רצופים להפועל חיפה ולבני לוד.
בשבעת המשחקים בין המחזור ה-24 למחזור ה-30 רשמה הפועל פ"ת ניצחון אחד בלבד, מול עירוני ראשל"צ המתפוררת, והידרדרה למקום השלישי בטבלה, שהיה גוזר עליה עונה נוספת בליגה השנייה.
קאמבק ועלייה:
הפועל חזרה לנצח דווקא מול הכח ר"ג, מובילת הטבלה שכבר הבטיחה מעשית את העלייה. ארמון בן-נעים הצעיר, בשער ראשון בקריירה, היה זה שניצח את המשחק עשר דקות לסיום.
הפועל חיפה שבמקום השני הפסידה, והניצחון הספיק להפועל כדי לטפס שוב למקום ממנו עולים ליגה. כעת היא שוב היתה תלויה רק בעצמה, אך עדיין היתה חייבת לנצח את המשחקים הבאים מכיוון שחמש קבוצות דלקו בעקבותיה והמתינו למעידה.
המשחק הבא היה מול הפועל רעננה בחוץ, מגרש בו הקבוצה הפסידה בתחילת העונה. לפני המשחק עמד פטי נימבה, הכובש המצטיין של הקבוצה, במרכזה של מחלוקת בנוגע לשיתופו עקב עונש הרחקה שספג וערעור שהוגש בשבוע שלפני המשחק. נימבה, שקיבל אישור לשחק בסופו של דבר, ניצל את ההזדמנות עד תום וכבש צמד שסידר לקבוצה ניצחון 0:2 והזדמנות מצוינת לעלות.
המחזור האחרון של העונה היה בבית מול הפועל ר"ג, כאשר להפועל יתרון בן שתי נקודות על הפועל חיפה ולכן כל מה שנדרש כדי לעלות היה ניצחון. לכבוד המאורע נרשם גיוס מרשים ביציעים, כשנראה היה שכמעט כל אוהד דאג להביא איתו אח, דוד או סבתא שלא היו במשחק של הפועל כבר שנים, והאצטדיון התמלא בלמעלה מ-6,000 אוהדים בכחול.
הפועל לא איכזבה וסיפקה את הסחורה - שגיב כהן כבש בדקה הרביעית, שמעון אבו-חצירה הוסיף שער נוסף בדקה ה-73, והמשימה הושלמה בהצלחה. הפועל חזרה לליגה הראשונה אחרי עונת גלות יחידה בליגה השנייה.
אחמד קאסום. בהנהלה לא אהבו את השיתוף שלו.
פטי נימבה חוגג שער ברעננה. מנור חסן משקיף מאחורי הגדר.
שגיב כהן חוגג את השער הראשון במשחק העלייה.
פטי נימבה על כתפי האוהדים בסיום משחק העלייה.