קיץ 1981 היה בעל השלכות הרסניות עבור הפועל פ"ת. הקבוצה הוזמנה למשחק ידידות בדרום-אפריקה, וחלק משחקני הקבוצה נסעו להופיע שם למרות איסור מטעם פיפ"א על משחקים במדינה בגלל משטר האפרטהייד.
בעקבות זאת הוטלו על השחקנים שנסעו עונשי הרחקה, והפועל נאלצה להופיע במחזורים הראשונים בהרכב חסר במיוחד.
תנאי הפתיחה הגרועים הובילו לפתיחה גרועה אפילו יותר ממה שניתן היה לצפות. בששת המחזורים הראשונים הושגו שתי נקודות בלבד, שתיהן הודות לתוצאות תיקו ללא שערים, והקבוצה כבשה שער אחד בלבד, בדרבי.
במחזור ה-7 ניצחה הפועל את מכבי יפו אחרי שהצליחה להתאושש מפיגור מוקדם והחמצת פנדל, ואחרי שני הפסדים נוספים ועוד תיקו מאופס הדהימה את הפועל ת"א בבלומפילד, כשהשיגה את נקודות החוץ היחידות שלה באותה עונה וניצחה 0:1, אבל התוצאות שהגיעו לאחר מכן הבטיחו שקיעה עמוקה במקום האחרון בטבלה ללא שום אפשרות מילוט או סיכוי לחנינה - לא פחות משבעה הפסדים רצופים, כשבששת האחרונים לא נכבש אף שעת זכות לרפואה.
בתווך פוטר מאמן הקבוצה, יצחק שניאור, והוחלף בבועז קופמן, שכבר הצליח לחלץ את הפועל מירידה תשע שנים מוקדם יותר, אך הפעם המצב כבר נראה אבוד לחלוטין וכל מה שנותר הוא לנסות ולשפר במעט את המאזן העגום ולהתחיל בקידום שחקנים צעירים דוגמת ניר אלון ואלי מחפוד בתקווה לבנות קבוצה בריאה יותר ולחזור לליגה הראשונה בהקדם האפשרי.
עד לסיום המשיכה הקבוצה להפסיד, כולל בגביע מול הפועל בת-ים מהליגה השנייה, אבל בכל זאת חל שיפור קל ביכולת ולמרות שלא היה שום סיכוי להדביק את הפער משאר הקבוצות ולהיחלץ מהמקום האחרון, לפחות הושגו מספר תוצאות תיקו ואף ניצחון 2:3 על מכבי חיפה.
בניגוד לירידה הראשונה בעונת 1975/1976, שהיתה דרמטית ויכלה להימנע אלמלא צירוף אומלל של התרחשויות (העובדה שבפעם הראשונה והאחרונה ירדו ארבע קבוצות, ההפסד מול כפ"ס חסרת העניין במחזור האחרון, המשחק החוזר של מכבי חיפה מול שמשון וכו'), הפעם "הרוויחה" הפועל את מיקומה מתחת לקו האדום לאורך כל העונה בצדק, ויכלה לבוא בטענות רק לעצמה.
בעקבות זאת הוטלו על השחקנים שנסעו עונשי הרחקה, והפועל נאלצה להופיע במחזורים הראשונים בהרכב חסר במיוחד.
תנאי הפתיחה הגרועים הובילו לפתיחה גרועה אפילו יותר ממה שניתן היה לצפות. בששת המחזורים הראשונים הושגו שתי נקודות בלבד, שתיהן הודות לתוצאות תיקו ללא שערים, והקבוצה כבשה שער אחד בלבד, בדרבי.
במחזור ה-7 ניצחה הפועל את מכבי יפו אחרי שהצליחה להתאושש מפיגור מוקדם והחמצת פנדל, ואחרי שני הפסדים נוספים ועוד תיקו מאופס הדהימה את הפועל ת"א בבלומפילד, כשהשיגה את נקודות החוץ היחידות שלה באותה עונה וניצחה 0:1, אבל התוצאות שהגיעו לאחר מכן הבטיחו שקיעה עמוקה במקום האחרון בטבלה ללא שום אפשרות מילוט או סיכוי לחנינה - לא פחות משבעה הפסדים רצופים, כשבששת האחרונים לא נכבש אף שעת זכות לרפואה.
בתווך פוטר מאמן הקבוצה, יצחק שניאור, והוחלף בבועז קופמן, שכבר הצליח לחלץ את הפועל מירידה תשע שנים מוקדם יותר, אך הפעם המצב כבר נראה אבוד לחלוטין וכל מה שנותר הוא לנסות ולשפר במעט את המאזן העגום ולהתחיל בקידום שחקנים צעירים דוגמת ניר אלון ואלי מחפוד בתקווה לבנות קבוצה בריאה יותר ולחזור לליגה הראשונה בהקדם האפשרי.
עד לסיום המשיכה הקבוצה להפסיד, כולל בגביע מול הפועל בת-ים מהליגה השנייה, אבל בכל זאת חל שיפור קל ביכולת ולמרות שלא היה שום סיכוי להדביק את הפער משאר הקבוצות ולהיחלץ מהמקום האחרון, לפחות הושגו מספר תוצאות תיקו ואף ניצחון 2:3 על מכבי חיפה.
בניגוד לירידה הראשונה בעונת 1975/1976, שהיתה דרמטית ויכלה להימנע אלמלא צירוף אומלל של התרחשויות (העובדה שבפעם הראשונה והאחרונה ירדו ארבע קבוצות, ההפסד מול כפ"ס חסרת העניין במחזור האחרון, המשחק החוזר של מכבי חיפה מול שמשון וכו'), הפעם "הרוויחה" הפועל את מיקומה מתחת לקו האדום לאורך כל העונה בצדק, ויכלה לבוא בטענות רק לעצמה.