למרות העונה המוצלחת מאד שהיתה לקבוצה עם המאמן היוגוסלבי איגנץ' מולנר, הוא הוחלף במאמן יוגוסלבי אחר, מיודראג יובאנוביץ'.
שבתאי זילברשטיין ואלקנה שמן עזבו, ולעומת שלום בלבול וחיים בכר השתלבו לראשונה במדי הקבוצה הבוגרת.
שני המשחקים הראשונים נראו כמו המשך טבעי לעונה הקודמת, עם 1:2 על הפועל חיפה אחרי פיגור ו-0:3 על הפועל טבריה, אבל במשחק הבא הופתעה הקבוצה בקטמון ע"י הפועל י-ם, כשצבי סינגל הופך בתוך שלוש דקות את התוצאה ומסדר למקומיים ניצחון 1:2.
גם במחזור הרביעי איבדה הפועל יתרון, ב-1:1 מול שמשון ת"א, ובמחזור הבא הפסידה להפועל ת"א בבית ובכך השוותה את מספר ההפסדים שלה לאורך כל העונה הקודמת כבר במחזור החמישי.
הקבוצה חזרה לנצח במשחק הבא, בגביע מול בית"ר ת"א, ואח"כ גם ניצחה בנתניה במסגרת הליגה ובקרית-חיים במסגרת רבע גמר הגביע. .בשני המשחקים הבאים נאלצה להסתפק בתוצאות תיקו מאופסות, הראשונה מול מכבי פ"ת תחת גשם שוטף ועל מגרש בוצי והשנייה מול בני יהודה בשכונת התקוה. ניצחון במחזור התשיעי על מכבי ת"א, 1:2 משערים של נחום סטלמך וזכריה רצאבי אחרי פיגור בפתיחה, העמיד את הקבוצה במקום השלישי.
למרות סימני ההתאוששות, המחזור הבא זימן הפסד עגום למדי מול מכבי יפו, אחרי שבוחוס ג'וג'וסיאן הפך את התוצאה מ-0:1 לזכות הפועל ל-1:2 לזכות יפו בדקה ה-81, ונחום סטלמך החמיץ פנדל משלו דקה לאחר מכן. זה היה ההפסד הביתי השני בעונה זו, דבר שלא קרה מאז עונת 1955/1956 (בכל העונות שבתווך הפסידה הקבוצה בבית פעם אחת בלבד בכל עונה). העונש היה ירידה עד למקום השישי, וגם ניצחון דרמטי על מכבי חיפה במחזור האחרון של הסיבוב, 2:3 עם שער של שלמה נהרי בדקה ה-87, לא הספיק בשביל להיחלץ ממקום בלתי מוכר זה.
הליגה יצאה לפגרה בת מספר שבועות, ולפני חידוש המשחקים פגשה הפועל בחיפאים פעם נוספת, במסגרת חצי גמר הגביע. החיפאים הדהימו עם חמישייה מוחצת לעומת שער בודד של הפועל (וגם הוא בפנדל של יעקב ויסוקר), וכך הושלמה לה מחצית ראשונה של העונה שהיוותה כשלון מוחלט ביחס לעונות הקודמות.
הסיבוב השני נפתח עם ניצחון 0:1 על הפועל חיפה בחוץ, מה שלא בהכרח העיד על התאוששות כשבמחזור ה-13 חטפה הקבוצה 2:0 בטבריה והדרדרה עד למקום השביעי. למרות מיקום זה, והודות לטבלה הצמודה ולהיעדר קבוצה דומיננטית, הפער מן המקום הראשון עמד על שלוש נקודות בלבד.
בשלב זה החליטו שחקני הפועל לשים סוף סוף את הרגל על דוושת הגז, הפסיקו לספוג והתחילו לנצח - 0:2 על הפועל י-ם, 0:1 על שמשון ת"א, 0:3 על הפועל ת"א ו-0:5 על מכבי נתניה, הספיקו כדי לדלג עד למקום הראשון עם פור של שתי נקודות על מכבי יפו שבמקום השני, כשנותרו עוד שישה משחקים לסיום העונה. הפועל, גם אחרי ששיחקה חצי עונה בהילוך ראשון, עדיין היתה המועמדת המובילה והטבעית לזכייה באליפות.
אבל היה זה עדיין מוקדם בכדי לפתוח בחגיגות, ובמחזור ה-18 נוצחה הפועל במגרשה של מכבי פ"ת, 1:0 אחרי שהשופט פסל שער בגין נבדל למרות שהקוון לא סימן שהיה כזה. אבל אירוע זה היה זניח ביחס לשערורייה שהתחוללה במשחק הבא, מול בני יהודה בבית. האורחים עלו ליתרון בפתיחת המחצית השנייה, אבל האחים רצאבי הפכו את התוצאה עם שערים בדקות ה-67 וה-71. כעבור ארבע דקות פסל השופט פריזנר שער נוסף מרגלי אבשלום מרכוס, ומיד לאחר מכן פרצו מאות אוהדי בני יהודה שכבר הריחו את ההפסד הקרב ובא והובילו לפיצוץ המשחק.
ההערכה עברה לידי ההתאחדות, ובמחזור הבא איבדה הפועל נקודה יקרה בתיקו 1:1 עם קבוצת התחתית של מכבי ת"א, שהוריד אותה למקום השני עם נקודה אחת פחות מהפועל טבריה המפתיעה ואותו מספר נקודות כמו מכבי יפו.
ירידה זו, יש לזכור, היתה ללא המשחק מול בני יהודה ובאמצע השבוע שלאחר המשחק מול מכבי ת"א הוחלט על ניצחון 0:3 טכני לזכות הפועל, שהחזיר אותה למקום הראשון.
כעת, מחזור אחד לפני סיום העונה, ציפה לקבוצה משחק גורלי בחוץ מול מכבי יפו, ו-7000 אוהדים נדחקו ביציעי המארחת כדי לצפות בהכרעה. היפואים שלטו, אבל דווקא בועז קופמן היה זה שכבש שער יתרון, 0:1 בדקה ה-77. הסיפור עדיין לא נגמר, ודקה לסיום המשחק זכתה מכבי יפו בפנדל. בוחוס ג'וג'וסיאן, שכבש צמד במפגש הראשון בין הקבוצות, ניגש לבצע את הבעיטה הגורלית - ובעט החוצה. הפועל טבריה הפסידה במקביל, וכך גדל הפער לשלוש נקודות וכותרות העיתונים למחרת הכריזו "בקצה נעלו הגיש ג'וג'וסיאן את התואר לפ"ת".
אבל היה זה עדיין מוקדם לחגוג - מסיבה לא ברורה, הוחלט בהמשך אותו שבוע ע"י בית הדין העליון כי הניצחון הטכני על בני יהודה מבוטל, ובמקומו ייערך משחק חוזר. הפער מהפועל טבריה שבמקום השני הצטמק לנקודה בודדת, והמשחק הביתי מול מכבי חיפה במחזור הסיום קיבל חשיבות מחודשת.
המחצית הראשונה עברה חלק, עם 0:2 של אבשלום רצאבי, אבל במחצית השנייה הצליח יצחק שפירא להשוות עם צמד משלו, וחמש דקות לסיום כבש אברהם מנצ'ל שער ניצחון לזכות האורחים. הפועל טבריה ובני יהודה היו עשויות לנצל את ההפסד כדי לאיים על תואר האליפות, אבל שתיהן הפסידו והפועל נותרה בפסגה.
כעת התסריט היחיד בו יכלה הקבוצה לאבד את האליפות, היה הפסד בלתי סביר בתוצאה 5:0 ומעלה במשחק החוזר מול בני יהודה. משחק זה, שלא ברור מדוע החליטו עליו מלכתחילה, כלל לא נערך בסופו של דבר, והפועל השלימה באופן רשמי זכייה נוספת באליפות. בפעם הראשונה אחרי שש עונות הקבוצה לא התגאתה בהתקפה הפוריה בליגה (אם כי ההגנה ספגה הכי מעט), ואין ספק כי היתה זו עונה פחות משכנעת מאשר בשנים הקודמות, אבל בסופו של דבר - עם ארבע אליפויות רצופות קשה להתווכח.
שבתאי זילברשטיין ואלקנה שמן עזבו, ולעומת שלום בלבול וחיים בכר השתלבו לראשונה במדי הקבוצה הבוגרת.
שני המשחקים הראשונים נראו כמו המשך טבעי לעונה הקודמת, עם 1:2 על הפועל חיפה אחרי פיגור ו-0:3 על הפועל טבריה, אבל במשחק הבא הופתעה הקבוצה בקטמון ע"י הפועל י-ם, כשצבי סינגל הופך בתוך שלוש דקות את התוצאה ומסדר למקומיים ניצחון 1:2.
גם במחזור הרביעי איבדה הפועל יתרון, ב-1:1 מול שמשון ת"א, ובמחזור הבא הפסידה להפועל ת"א בבית ובכך השוותה את מספר ההפסדים שלה לאורך כל העונה הקודמת כבר במחזור החמישי.
הקבוצה חזרה לנצח במשחק הבא, בגביע מול בית"ר ת"א, ואח"כ גם ניצחה בנתניה במסגרת הליגה ובקרית-חיים במסגרת רבע גמר הגביע. .בשני המשחקים הבאים נאלצה להסתפק בתוצאות תיקו מאופסות, הראשונה מול מכבי פ"ת תחת גשם שוטף ועל מגרש בוצי והשנייה מול בני יהודה בשכונת התקוה. ניצחון במחזור התשיעי על מכבי ת"א, 1:2 משערים של נחום סטלמך וזכריה רצאבי אחרי פיגור בפתיחה, העמיד את הקבוצה במקום השלישי.
למרות סימני ההתאוששות, המחזור הבא זימן הפסד עגום למדי מול מכבי יפו, אחרי שבוחוס ג'וג'וסיאן הפך את התוצאה מ-0:1 לזכות הפועל ל-1:2 לזכות יפו בדקה ה-81, ונחום סטלמך החמיץ פנדל משלו דקה לאחר מכן. זה היה ההפסד הביתי השני בעונה זו, דבר שלא קרה מאז עונת 1955/1956 (בכל העונות שבתווך הפסידה הקבוצה בבית פעם אחת בלבד בכל עונה). העונש היה ירידה עד למקום השישי, וגם ניצחון דרמטי על מכבי חיפה במחזור האחרון של הסיבוב, 2:3 עם שער של שלמה נהרי בדקה ה-87, לא הספיק בשביל להיחלץ ממקום בלתי מוכר זה.
הליגה יצאה לפגרה בת מספר שבועות, ולפני חידוש המשחקים פגשה הפועל בחיפאים פעם נוספת, במסגרת חצי גמר הגביע. החיפאים הדהימו עם חמישייה מוחצת לעומת שער בודד של הפועל (וגם הוא בפנדל של יעקב ויסוקר), וכך הושלמה לה מחצית ראשונה של העונה שהיוותה כשלון מוחלט ביחס לעונות הקודמות.
הסיבוב השני נפתח עם ניצחון 0:1 על הפועל חיפה בחוץ, מה שלא בהכרח העיד על התאוששות כשבמחזור ה-13 חטפה הקבוצה 2:0 בטבריה והדרדרה עד למקום השביעי. למרות מיקום זה, והודות לטבלה הצמודה ולהיעדר קבוצה דומיננטית, הפער מן המקום הראשון עמד על שלוש נקודות בלבד.
בשלב זה החליטו שחקני הפועל לשים סוף סוף את הרגל על דוושת הגז, הפסיקו לספוג והתחילו לנצח - 0:2 על הפועל י-ם, 0:1 על שמשון ת"א, 0:3 על הפועל ת"א ו-0:5 על מכבי נתניה, הספיקו כדי לדלג עד למקום הראשון עם פור של שתי נקודות על מכבי יפו שבמקום השני, כשנותרו עוד שישה משחקים לסיום העונה. הפועל, גם אחרי ששיחקה חצי עונה בהילוך ראשון, עדיין היתה המועמדת המובילה והטבעית לזכייה באליפות.
אבל היה זה עדיין מוקדם בכדי לפתוח בחגיגות, ובמחזור ה-18 נוצחה הפועל במגרשה של מכבי פ"ת, 1:0 אחרי שהשופט פסל שער בגין נבדל למרות שהקוון לא סימן שהיה כזה. אבל אירוע זה היה זניח ביחס לשערורייה שהתחוללה במשחק הבא, מול בני יהודה בבית. האורחים עלו ליתרון בפתיחת המחצית השנייה, אבל האחים רצאבי הפכו את התוצאה עם שערים בדקות ה-67 וה-71. כעבור ארבע דקות פסל השופט פריזנר שער נוסף מרגלי אבשלום מרכוס, ומיד לאחר מכן פרצו מאות אוהדי בני יהודה שכבר הריחו את ההפסד הקרב ובא והובילו לפיצוץ המשחק.
ההערכה עברה לידי ההתאחדות, ובמחזור הבא איבדה הפועל נקודה יקרה בתיקו 1:1 עם קבוצת התחתית של מכבי ת"א, שהוריד אותה למקום השני עם נקודה אחת פחות מהפועל טבריה המפתיעה ואותו מספר נקודות כמו מכבי יפו.
ירידה זו, יש לזכור, היתה ללא המשחק מול בני יהודה ובאמצע השבוע שלאחר המשחק מול מכבי ת"א הוחלט על ניצחון 0:3 טכני לזכות הפועל, שהחזיר אותה למקום הראשון.
כעת, מחזור אחד לפני סיום העונה, ציפה לקבוצה משחק גורלי בחוץ מול מכבי יפו, ו-7000 אוהדים נדחקו ביציעי המארחת כדי לצפות בהכרעה. היפואים שלטו, אבל דווקא בועז קופמן היה זה שכבש שער יתרון, 0:1 בדקה ה-77. הסיפור עדיין לא נגמר, ודקה לסיום המשחק זכתה מכבי יפו בפנדל. בוחוס ג'וג'וסיאן, שכבש צמד במפגש הראשון בין הקבוצות, ניגש לבצע את הבעיטה הגורלית - ובעט החוצה. הפועל טבריה הפסידה במקביל, וכך גדל הפער לשלוש נקודות וכותרות העיתונים למחרת הכריזו "בקצה נעלו הגיש ג'וג'וסיאן את התואר לפ"ת".
אבל היה זה עדיין מוקדם לחגוג - מסיבה לא ברורה, הוחלט בהמשך אותו שבוע ע"י בית הדין העליון כי הניצחון הטכני על בני יהודה מבוטל, ובמקומו ייערך משחק חוזר. הפער מהפועל טבריה שבמקום השני הצטמק לנקודה בודדת, והמשחק הביתי מול מכבי חיפה במחזור הסיום קיבל חשיבות מחודשת.
המחצית הראשונה עברה חלק, עם 0:2 של אבשלום רצאבי, אבל במחצית השנייה הצליח יצחק שפירא להשוות עם צמד משלו, וחמש דקות לסיום כבש אברהם מנצ'ל שער ניצחון לזכות האורחים. הפועל טבריה ובני יהודה היו עשויות לנצל את ההפסד כדי לאיים על תואר האליפות, אבל שתיהן הפסידו והפועל נותרה בפסגה.
כעת התסריט היחיד בו יכלה הקבוצה לאבד את האליפות, היה הפסד בלתי סביר בתוצאה 5:0 ומעלה במשחק החוזר מול בני יהודה. משחק זה, שלא ברור מדוע החליטו עליו מלכתחילה, כלל לא נערך בסופו של דבר, והפועל השלימה באופן רשמי זכייה נוספת באליפות. בפעם הראשונה אחרי שש עונות הקבוצה לא התגאתה בהתקפה הפוריה בליגה (אם כי ההגנה ספגה הכי מעט), ואין ספק כי היתה זו עונה פחות משכנעת מאשר בשנים הקודמות, אבל בסופו של דבר - עם ארבע אליפויות רצופות קשה להתווכח.