המאמן האנגלי, גיבונס, נפרד מן הקבוצה בפעם השנייה, הפעם באופן סופי, ובמקומו הגיע איגנץ' מולנר היוגוסלבי. בדומה לשתי העונות הקודמות, כמעט ולא חלו שינויים בסגל, כשהשחקן היחיד ממנו נפרדה הקבוצה היה צביקה מרכוס. בניגוד לעונה הקודמת, בה כמה וכמה שחקנים רשמו הופעות ראשונות במדי קבוצת הבוגרים, הפעם רק שלמה נומה עשה זאת, וגם הוא מיעט לשחק.
הפועל פ"ת מיהרה להבהיר מהר מאד לאיזה כיוון עומדת עונה זו ללכת, וכבר במחזור הפתיחה הביסה את הפועל ת"א 0:4 ומיהרה להתייצב במקום הראשון. גם במחזור הבא זה הלך בקלות, 0:5 על בית"ר ת"א, ורק במחזור השלישי נאלצו השחקנים להזיע מעט לפני שגברו 1:2 על הפועל חיפה בקרית-אליעזר.
הפועל י-ם (0:2) היתה לקורבן הרביעי, ולאחר מכן יצאה הפועל לביקור נוסף אצל הפועל חיפה, הפעם במסגרת רבע גמר גביע המדינה (השלבים הקודמים נערכו עם סיום העונה הקודמת והפועל ניצחה במסגרתם את מכבי והפועל ר"ג).
המחצית הראשונה במשחק זה לא עמדה בקו אחד עם משחקי הליגה שקדמו לה, והפועל ירדה להפסקה עם פיגור בן שני שערים. במחצית השנייה כבש אבשלום רצאבי שער מצמק, אבל ההדחה עדיין נראתה קרובה מתמיד, עד שהגיעו דקות הסיום הדרמטיות. חמש דקות בלבד לסיום המשחק הצליח זכריה רצאבי לנגוח את שער השוויון, ובזמן הפציעות של המשחק, כשכולם כבר היו מוכנים להארכה בת 30 דקות, כבש נחום סטלמך את שער הניצחון. בראש, כמובן.
גם במשחק הבא, מול שמשון ת"א במסגרת המחזור החמישי, ירדה הפועל למחצית כשהיא בפיגור 2:0. סטלמך וקופמן הצליחו להשוות שוב, אבל הפעם שער הניצחון לא הגיע והקבוצה איבדה נקודות ראשונות.
באמצע אותו שבוע דילגה הפועל מעל משוכה קלילה בדמותה של הפועל הרצליה, עם 0:4 בחצי הגמר שקבע כי הגמר מול הפועל ת"א יהיה הרביעי מתוך חמשת משחקי הגמר שנערכו מאז 1955 בהשתתפות הפועל פ"ת. גם בשלושת המשחקים הבאים המשיכה הקבוצה לנצח מבלי לספוג, כשהפעם מכבי נתניה, מכבי ת"א ובני יהודה נכנעות ללא תנאי וטור שערי החובה נעצר על שלושה בלבד.
המחזור התשיעי, לעומת זאת, זימן הפתעה גדולה - הפועל ספגה שער מול מכבי חיפה בקרית אליעזר כבר בדקה החמישית, ולא הצליחה להשוות עד לסיום, במה שהפך להפסדה הראשון בעונה זו, אחרי שבעה ניצחונות ותיקו אחד.
המשחק במסגרת המחזור העשירי מול מכבי יפו נדחה עקב גשם, ובמחזור ה-11 פגשה הפועל את מכבי פ"ת ונתנה מולה הצגה שהיתה צריכה להסתיים בניצחון גבוה במיוחד אך הסתיימה, למזלם הרב של המכבים, ב-2:4 בלבד.
כעת הגיעה משחק הגמר מול הפועל ת"א, שדורגה במקום השני, מרחק שתי נקודות בלבד מהפועל (אבל עם משחק אחד יותר). למרות שהמשחק נערך תחת גשם שוטף, הגיעו לאיצטדיון ר"ג לא פחות מ-40,000 צופים, שראו את בועז קופמן כובש כבר בדקה הרביעית. למרות יתרון מוקדם זה, הפועל כבר היתה בשלבים סופיים של גיבוש מסורת כשלונות בגביע, והתל-אביבים הצליחו להפוך את התוצאה ולנצח 1:2.
הפועל חזרה מאוכזבת לליגה, למשחק ההשלמה מול מכבי יפו, ובדקה ה-26 מצאה את עצמה בהמשך ישיר של סיום משחק הגמר, כשפיגרה 2:0. אבל כפי שהוכח כבר קודם בעונה זו, לקבוצה היה מספיק אופי בשביל לחזור ממצבים קשים, והצליחה גם הפעם לרשום קאמבק נוסף ולנצח 2:3 שקבע כי הפער מן המקום השני עם סיום הסיבוב הראשון עומד על ארבע נקודות.
הסיבוב השני נפתח עם הזדמנות מצוינת לנקמה - הפועל התארחה אצל הפועל ת"א באיצטדיון המכביה. הנקמה אכן הגיעה, עם 0:2 שהוכיח מי הקבוצה האיכותית מבין השתיים למרות התוצאה בגמר, וכעת עמד הפער על שש נקודות והסיפור נראה גמור מבחינה מעשית.
הפועל המשיכה לנצח כדי להבהיר שלא הולך להיות כאן מאבק אליפות, הפעם את בית"ר ת"א, הפועל חיפה והפועל י-ם, והשלימה שישה ניצחונות רצופים שהגדילו את הפער לשמונה נקודות. כמו בסיבוב הראשון, שוב היתה זו שמשון ת"א שקטעה את רצף הניצחונות במחזור ה-16, והיא שוב עשתה זאת עם 2:2 לאחר שכבר הוליכה 0:2 במחצית.
במחזור הבא נרשם ניצחון נוסף, 0:2 בנתניה, והמשחק במחזור ה-18 מול מכבי ת"א הפך למשחק ההכתרה הרשמי. הפועל ת"א נכנעה למכבי חיפה, וכך הספיק ניצחון 0:2 חלק מצמד של זכריה רצאבי כדי להגדיל את הפער לתשע נקודות, כשנותרו עוד ארבעה מחזורים לסיום העונה. המשחק נערך לעיני יציעים מלאים לחלוטין, כשמאות ואולי אלפי אוהדים שאיחרו להגיע נאלצו להישאר מחוץ לחומות המגרש.
מאזנה של הפועל בשלב זה היה מרשים במיוחד - 15 ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד בלבד. הקבוצה הבקיעה 43 שערים לעומת 10 שספגה, ושמרה על רשת נקייה לא פחות מ-12 פעמים לעומת פעם אחת בלבד בה לא הצליחה להבקיע.
כעת, אחרי שהאליפות השלישית ברציפות הובטחה, הגיעה ירידת מתח מסויימת והקבוצה לא ניצחה בשלושת המשחקים הבאים (1:1 מול בני יהודה ומכבי יפו, ו-2:0 מול מכבי חיפה, שהיתה לקבוצה היחידה שניצחה את הפועל בליגה, ועוד פעמיים).
אבל לסיים עונה זו ברצף משחקים נטולי ניצחון היה יכול להיות עוול, ושחקני הקבוצה התעלו במשחק הסיום עם 1:3 על מכבי פ"ת שהיווה סיום מתוק לעונה גדולה.
הפועל פ"ת מיהרה להבהיר מהר מאד לאיזה כיוון עומדת עונה זו ללכת, וכבר במחזור הפתיחה הביסה את הפועל ת"א 0:4 ומיהרה להתייצב במקום הראשון. גם במחזור הבא זה הלך בקלות, 0:5 על בית"ר ת"א, ורק במחזור השלישי נאלצו השחקנים להזיע מעט לפני שגברו 1:2 על הפועל חיפה בקרית-אליעזר.
הפועל י-ם (0:2) היתה לקורבן הרביעי, ולאחר מכן יצאה הפועל לביקור נוסף אצל הפועל חיפה, הפעם במסגרת רבע גמר גביע המדינה (השלבים הקודמים נערכו עם סיום העונה הקודמת והפועל ניצחה במסגרתם את מכבי והפועל ר"ג).
המחצית הראשונה במשחק זה לא עמדה בקו אחד עם משחקי הליגה שקדמו לה, והפועל ירדה להפסקה עם פיגור בן שני שערים. במחצית השנייה כבש אבשלום רצאבי שער מצמק, אבל ההדחה עדיין נראתה קרובה מתמיד, עד שהגיעו דקות הסיום הדרמטיות. חמש דקות בלבד לסיום המשחק הצליח זכריה רצאבי לנגוח את שער השוויון, ובזמן הפציעות של המשחק, כשכולם כבר היו מוכנים להארכה בת 30 דקות, כבש נחום סטלמך את שער הניצחון. בראש, כמובן.
גם במשחק הבא, מול שמשון ת"א במסגרת המחזור החמישי, ירדה הפועל למחצית כשהיא בפיגור 2:0. סטלמך וקופמן הצליחו להשוות שוב, אבל הפעם שער הניצחון לא הגיע והקבוצה איבדה נקודות ראשונות.
באמצע אותו שבוע דילגה הפועל מעל משוכה קלילה בדמותה של הפועל הרצליה, עם 0:4 בחצי הגמר שקבע כי הגמר מול הפועל ת"א יהיה הרביעי מתוך חמשת משחקי הגמר שנערכו מאז 1955 בהשתתפות הפועל פ"ת. גם בשלושת המשחקים הבאים המשיכה הקבוצה לנצח מבלי לספוג, כשהפעם מכבי נתניה, מכבי ת"א ובני יהודה נכנעות ללא תנאי וטור שערי החובה נעצר על שלושה בלבד.
המחזור התשיעי, לעומת זאת, זימן הפתעה גדולה - הפועל ספגה שער מול מכבי חיפה בקרית אליעזר כבר בדקה החמישית, ולא הצליחה להשוות עד לסיום, במה שהפך להפסדה הראשון בעונה זו, אחרי שבעה ניצחונות ותיקו אחד.
המשחק במסגרת המחזור העשירי מול מכבי יפו נדחה עקב גשם, ובמחזור ה-11 פגשה הפועל את מכבי פ"ת ונתנה מולה הצגה שהיתה צריכה להסתיים בניצחון גבוה במיוחד אך הסתיימה, למזלם הרב של המכבים, ב-2:4 בלבד.
כעת הגיעה משחק הגמר מול הפועל ת"א, שדורגה במקום השני, מרחק שתי נקודות בלבד מהפועל (אבל עם משחק אחד יותר). למרות שהמשחק נערך תחת גשם שוטף, הגיעו לאיצטדיון ר"ג לא פחות מ-40,000 צופים, שראו את בועז קופמן כובש כבר בדקה הרביעית. למרות יתרון מוקדם זה, הפועל כבר היתה בשלבים סופיים של גיבוש מסורת כשלונות בגביע, והתל-אביבים הצליחו להפוך את התוצאה ולנצח 1:2.
הפועל חזרה מאוכזבת לליגה, למשחק ההשלמה מול מכבי יפו, ובדקה ה-26 מצאה את עצמה בהמשך ישיר של סיום משחק הגמר, כשפיגרה 2:0. אבל כפי שהוכח כבר קודם בעונה זו, לקבוצה היה מספיק אופי בשביל לחזור ממצבים קשים, והצליחה גם הפעם לרשום קאמבק נוסף ולנצח 2:3 שקבע כי הפער מן המקום השני עם סיום הסיבוב הראשון עומד על ארבע נקודות.
הסיבוב השני נפתח עם הזדמנות מצוינת לנקמה - הפועל התארחה אצל הפועל ת"א באיצטדיון המכביה. הנקמה אכן הגיעה, עם 0:2 שהוכיח מי הקבוצה האיכותית מבין השתיים למרות התוצאה בגמר, וכעת עמד הפער על שש נקודות והסיפור נראה גמור מבחינה מעשית.
הפועל המשיכה לנצח כדי להבהיר שלא הולך להיות כאן מאבק אליפות, הפעם את בית"ר ת"א, הפועל חיפה והפועל י-ם, והשלימה שישה ניצחונות רצופים שהגדילו את הפער לשמונה נקודות. כמו בסיבוב הראשון, שוב היתה זו שמשון ת"א שקטעה את רצף הניצחונות במחזור ה-16, והיא שוב עשתה זאת עם 2:2 לאחר שכבר הוליכה 0:2 במחצית.
במחזור הבא נרשם ניצחון נוסף, 0:2 בנתניה, והמשחק במחזור ה-18 מול מכבי ת"א הפך למשחק ההכתרה הרשמי. הפועל ת"א נכנעה למכבי חיפה, וכך הספיק ניצחון 0:2 חלק מצמד של זכריה רצאבי כדי להגדיל את הפער לתשע נקודות, כשנותרו עוד ארבעה מחזורים לסיום העונה. המשחק נערך לעיני יציעים מלאים לחלוטין, כשמאות ואולי אלפי אוהדים שאיחרו להגיע נאלצו להישאר מחוץ לחומות המגרש.
מאזנה של הפועל בשלב זה היה מרשים במיוחד - 15 ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד בלבד. הקבוצה הבקיעה 43 שערים לעומת 10 שספגה, ושמרה על רשת נקייה לא פחות מ-12 פעמים לעומת פעם אחת בלבד בה לא הצליחה להבקיע.
כעת, אחרי שהאליפות השלישית ברציפות הובטחה, הגיעה ירידת מתח מסויימת והקבוצה לא ניצחה בשלושת המשחקים הבאים (1:1 מול בני יהודה ומכבי יפו, ו-2:0 מול מכבי חיפה, שהיתה לקבוצה היחידה שניצחה את הפועל בליגה, ועוד פעמיים).
אבל לסיים עונה זו ברצף משחקים נטולי ניצחון היה יכול להיות עוול, ושחקני הקבוצה התעלו במשחק הסיום עם 1:3 על מכבי פ"ת שהיווה סיום מתוק לעונה גדולה.