חבל זו לא מילה. חבל היא מילה של דמעות ושיברון לב. השופט ההונגרי שרק, והספסל הלבן של פיינורד קיבל אט-אט, כמו באינפוזיה, את הצבע שאזל מהפנים במהירות בדקה השלישית, ונקבר עמוק לפניהם בדשא שמולם, 6 דקות בתוך המחצית השנייה.
נתעכב לרגע על הדקה ה-51. מוטי קקון מרחוב סאלח שלום בשכונת עמישב, בקושי מטר ועוד 70 סנטימטר גובהו, התרומם לדאנק, קטף את הריבאונד שאסף עוז אליה לרחבה, לאחר שניקה מעליו את דה-וולף, קקון שלח את ראשו וירה פנימה את ה-0:2. 7,000 אנשים חכמים שהגיעו לר"ג, עמדו ביציעים ולא ידעו את נפשם.
39 דקות לפני השריקה האחרונה היתה הפועל פ"ת בסיבוב השני בגביע אירופה למחזיקות, וכל החבורה ההולנדית, עם ג'ון דה וולף, שרק לפני יומיים סיפר לכולם שלישראלים אין מושג בכדורגל, עמדה בפני התאבדות קולקטיבית.
מישהו מפ"ת כבר בדק בטלפון ציבורי מהאיצטדיון מה פארמה עשתה אתמול באויפנשט, ואם לגניצה הפולנית תמחק את ההפסד המינימלי מול מונאקו. תפסו טוסיק.
אלא שהכל התרסק בדקה ה-59 של המשחק, המרגש מאד. הנק פרייזר הוא האיש שהותיר את וים ינסן, וים ואן הנחם וחירט מאייר במישרותיהם, ומנע רעידת אדמה בעיר הנמל ההולנדית. לא מי יודע מה הזדמנות, אבל רפי כהן ויתר על היציאה לכדור הגבוה, אך לא חזר לקו השער. הגנת פ"ת כשלה בעלייה לכדור, ופרייזר נגח מ-8 מ' כדור קשתי לפינה בה עמד רפי. הזינוק של השוער היה מאוחר מדי. האצבעות ליטפו את הכדור שגלש פנימה, 2:1 מעצבן.
זה היה אולי הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה של קבוצה ישראלית על קבוצה דה-לוקס, ועוד במשחק רשמי. אלא שממה שראינו גם במשחק הראשון ברוטרדאם, פיינורד מזדנבת בשורה הראשונה. היא לא השמנת של אירופה. הכדורגל שלה פיזי מאד, אבל היא איטית והגנתה כבדה.
מטחור הפעיל את פרייזר באמצע, אלא שהוא, יחד עם בלינקר, לא הספיק. פ"ת, בהגנה צפופה, חיסלה באיבם את כדורי העומק שנשלחו לקיפריץ'. פיינורד צריכה להתפלל שטורון הפינית תעבור את טרבזנספור. בינתיים אין לה סיכוי גם מול זוולה.
הפתיחה מהממת. דקה 3, קוזושווילי שלח את קקון. מוטי רץ ודה וולף נראה מקרטע אחריו כמו סוסיתא 63'. מוטי שלח פס שמאלה, ללוין שהמשיך פנימה. מי שהחמיץ את ההחטאה הגדולה של לוין ברוטרדאם, קיבל ריפליי בדקה ה-13. קקון שלח את לוין משמאל. מול דה חוי זה היה כבר נישנוש, לא בעיטה.
בלינקר כמעט כבש בדקה ה-43, אבל קוזו חילץ ברגע האחרון. לפני שנפצע, עוד ערך בסון לדה וולף תפילת השכבה, אלא שלוין נגח את המסירה לידיו של דה-חוי.
ואז באה הדרמה. דקה 51 וכבר 0:2. קקון התרומם כמו גדעון הרמט בימים הטובים, ונגח לרשת. בעמישב ביקשו להנמיך את קול המקלטים. אלא שאז בא פרייזר, והכניס את החלום לפריזר.
תגובותהוסף תגובה
שם:
הודעה:
מאת: עידן המלך10:06 - 11/12/2010
וואי איזו החמצה..אני זוכר סוף המשחק אבא שלי כמעט בכה מהדיכאון!